G. An Attempt made by G.E. Leiner of Radzin to Restore Tekhelet shel tzitzit; History of the Radzin-Tekhelet

It was not until 1887 some 28 years after Lacaze-Duthiers’ famous experiments that a regenerator of Tekhelet arose in Israel in the person of Rabbi Gershon Enoch Leiner of Radzin, Russian Poland. Leiner seems to have been one of those unfortunate beings who owing to the circumstances in which birth has placed them, miss the destiny appointed for them by nature. Gifted with a genius for invention and a striking aptitude for research Leiner might have accomplished much in the domain of science had he been granted the necessary opportunities. The son of a neo-Hasidic wonder-rabbi1 he nevertheless managed to acquire a knowledge of several European languages, and a familiarity with mechanics and medicine. His love for novelty showed itself first when as a young man of 23 he began the publication of a work designed to furnish with a Gemara the sixth order of the Mishnah not covered by either the Babylonian or the Palestinian Gemara. In later life when already holding in succession to his father the leadership of a Hasidic sect he caused the construction of a mill furnished with machinery of his own invention, which it is told, was capable of turning out over 80,000 lbs. of flour daily. This was an astounding figure for Polish manufacture in those days. The enterprise, by the way, eventually involved Leiner and some of his hasidim in complete financial ruin.

In 1887 Leiner announced to the world in a pamphlet entitled Sefunei Temunei Hol that after much toil and labour he had at last hit upon a species of dye-giving mollusc answering fully to the traditional descriptions of the hillazon-shel-Tekhelet. The species in question, as the reader will recall, is the Sepia officinalis.

Towards the close of his announcement the rabbi makes the following important statement: “I have in my possession a quantity of the ink-like secretion of that species, but no chemist is able to analyse it. When on betaking myself to a Mediterranean coast I have secured some of these animals alive and I shall try, with God’s help, to extract the Tekhelet-dye from this hillazon.”

The next year saw the establishment of a Tekhelet dye-house in Radzin. In a publication of the same year composed at Venice, Leiner gave a very concise account of his visit to Naples, and of arrangements made by him for the supply of the hillazon (i.e., Sepia officinalis) from “a small island at the end of an arm of the Western sea.”

By means of the application of certain colourless drugs, he announced he had been successful in extracting the Tekhelet dye from the secretion of the species in question. He gave no particulars but he offered to show the process of the dye production to anyone who liked to see it. The news at once raised a veritable commotion in Russian Jewry.

The followers of the Radzin rabbi hailed the discovery with boundless enthusiasm. Tales quickly gained circulation of colossal operations carried out on the Italian coast, in quest of the hillazon.

It was also whispered that as a result of a conversation the Hasidic leader had had with the Pope, the latter was seized with such admiration for the rabbi of Radzin that he commended him to the notice of the Czar.

The chiefs of the other Hasidic sects, however, invariably assumed an attitude of intense opposition.

The objections emanating from those quarters centered mainly around a statement found in the writings of R. Isaac Lurya, the father of the new Kabbalah, to the effect that from the destruction of the Temple until the coming of the Messiah the tzitzit must consist, for certain mystic reasons, entirely of laban (white threads). A similar assertion by R. Israel of Koznitz was likewise urged by Hasidic antagonists.

Another argument against Leiner’s Tekhelet was drawn from a passage in the Zohar where2 the Sea of Gennesereth (Kinneret ?) is declared to be the abode of the Tekhelet-hillazon.

This objection really hoisted Leiner upon the horn of a dilemma. He would have had either to deny the authenticity of the passage in question, and so incur the charge of heresy on the part of Hasidism in general, or to cast his discovery to the winds. To escape from the difficulty Leiner took refuge in sophistry.

Among the Mitnagdim or non-Hasidim, the Radzin Tekhelet also failed to gain acceptance. Doubts were expressed about the possibility of rediscovering the hillazon and the dyeing process in all its particulars. Its lack of durability and fastness was pointed to as disproving the claims of the Radzin Tekhelet.

The statement about the periodical appearance of the hillazon once in seventy years likewise furnished an argument against Leiner’s pretended discovery.

The two foremost Rabbinical authorities at the time in Russia were R. Isaac Elhanan Spektor, Chief Rabbi of Kovno (Latvia, d. 1896) and R. Israel Joshua, Chief Rabbi of Kutna (Poland, d. 1893). Leiner left no stone unturned in order to elicit from these celebrities a favourable opinion about his Tekhelet, but he met with hardly any success.

The controversy about the new Tekhelet was not long in finding an echo in the Holy City. There lived at that time in Jerusalem R. Joshua Leib Diskin (d. 1897) known as “the Rabbi of Brisk,” who was really the greatest Talmudist of the age.

A Jerusalem votary of the Radzin-Tekhelet tried in vain to induce Diskin to interfere in the matter.3

The outspoken opposition of many rabbis of note, the attitude of neutrality amounting to disapprobation on the part of the highest authorities, and the pronounced hostility on the part of the chiefs of the other Hasidic sects, all combined to relegate the Radzin Tekhelet to the narrow circle of a small sect consisting of some seven to eight thousand families. The dye-house founded by Leiner continues to the present day.

It would have never occurred to me to subject a specimen of the Radzin Tekhelet to chemical analysis in order to ascertain whether the colouring matter employed at Radzin was really derived from the secretion of Sepia, had it not been for the following circumstance. In a letter addressed to Professor Friedlaender, I had made mention to the Tekhelet manufactured at Radzin. The learned professor in his reply4 asked me to procure him a receipt of the dyeing process.

After the lapse of some time I forwarded to Professor Friedlaender the translation of a dyeing receipt communicated by a certain Mr. Joshuah Meir Keitelgisser replying in the absence of R. Mordecai Joseph Leiner, the son and successor of R. Gershon Enoch Leiner.5 Together with that copy I sent of Professor Friedlaender a sample of Tekhelet I had received from Radzin through the medium of the above named gentleman. Here is the professor’s reply:


Dear sir,

Unfortunately Due to a long illness, I was not able to answer your interesting letter earlier. As far as the Radzin dyeing process is concerned, the main thing is characteristically missing from it, namely the dye with which the woolen thread is dyed. It is a very common modern tar dye. The information about the use of Sepia off. Is only misleading and it is quite impossible to use it to produce this color. Even with the purple snails I know, I think it is impossible to produce a pure blue color …

Darmstadt 4. IV. 1913

Sehr geehrter Herr,

Durch laengere Krankheit war ich leider verhindert früher auf Ihren interessanten Brief zu antworten. Was zunächst das Farbenverfahren aus Radzin betrifft, so fehlt in demselben charakteristischerweise die Hauptsache, nämlich der Farbstoff mit dem der Wollfaden gefaerbt. Derselbe ist ein ganz gewöhnlicher moderner Teerfarbstoff. Die Angaben über die Verwendung von Sepia off. sind nur irreführend und es ist ganz unmöglich damit diese Färbung zu erzeugen. Auch mit den mir bekannten Purpurschnecken halte ich es für unmöglich ein reines Blau herzustellen…


I rubbed my eyes on reading the preceding lines. Tests carried out at the Fabrique des Gobelins yielded about the same result:


Ministry of Public Instruction and Fine Arts Manufacture National Goblins

Paris, May 7, 1913.


I have examined the blue sample you sent me as you wish. I do not know of any natural blue color other than indigo capable of dyeing textile fibers securely. As for the sepia, it gives brown and not blue and still this brown is not convenient to fix on fiber. The blue of the enchattillon sent has all the characters of the Prussian blue obtained by wilting in iron salt and potash prumate…

Ministère de l’Instruction Publique et des Beaux-Arts Manufacture Nationale des Gobelins

Paris le 7 mai 1913.


J’ai examiné suivant votre desir l’enchantillon bleu que vous m’avez adressé. Je ne connais pas de couleur bleu naturelle autre que l’indigo capable de teindre solidement les fibres textiles. Quant à la sepia, elle donne du brun et non du bleu et encore ce brun n’est-il pas commode à fixer sur fibre. Le bleu de l’enchattillon envoyé presente tous les caractères du bleu de Prusse obtenu par fanage en sel de fer et prumate de potasse…

Ch. Vallette


I wrote again to Professor Friedlaender asking whether his verdict represented the result of a chemical analysis or was simply based upon the impossibility of producing a like colour with the dye secretion of Sepia. To this the eminent tinctorial chemist replied as follows:


Dear sir,

Forgive the delay in my response to your requests. I was sick for several months and could not do the examination of the thread exactly. This has now happened and I can tell you with all certainty that the dyes are made with two very modern tar barbs, namely a mixture of an acid green and an acid violet of the triphenylmethane series which together give the blue shade. Furthermore, it is quite impossible to obtain this shade with Sepia according to the recipe, which had absolutely no influence on the result and only serves to mislead. You can just as easily leave them out. The dyer has kept silent about the main thing, namely the use of tar dyes. I have no objection if you use this result literarily. If you publish it in English it would be advisable if you had it confirmed by an English authority, for example, Prof. Green in Leeds …

Prof. Friedlaender

Darmstadt, Grüner Weg 44

Sehr geehrter Herr,

Verzeihen Sie die Verspätung meiner Antwort auf Ihre Anfragen. Ich war mehrere Monate krank und könnte die Untersuchung der Faden nicht genau durchführen. Das ist inzwischen geschehen und ich kann Ihnen mit aller Sicherheit sagen, dass die Färbungen mit zwei ganz modernen Teerbarbstoffen hergestellt sind, nämlich einer Mischung eines Säuregrün und eines Säureviolett der Triphenylmethan-reihe die zusammen die blaue Nuance geben. Es ist ferner ganz unmöglich dieser Nuance mit Sepia nach den Recept zu erhalten, die überhaupt ohne jeden Einfluss auf das Resultat gewesen ist und nur zur Irreführung dient. Man kann sie ebensogut weglassen. Die Hauptsache hat der Färber verschwiegen, nämlich die Verwendung der Teerfarbstoffe. Ich habe nichts dagegen, wenn Sie dieses Resultat literarisch verwenden. Wenn Sie es englisch publicieren würde es sich vielleicht empfehlen wenn Sie es von einer englischen Autoritat z.B. von Prof. Green in Leeds bestätigen lassen würden…

Prof. Friedlaender

Darmstadt, Grüner Weg 44





  1. Idem.
  2. The statement of the Zohar conflicts with the Talmud and is improbable itself. The sweet-water sea of Genesaret, however, harbours a wealth of shells of diverse colours. See Hebrew daily מוריה Jerusalem Dec. 10, 1913:״דיגת הפנינים בארץ ישראל״
  3. In the original Ms. at the bottom of p. 266, misnumbered “22,״ there is a smear of colour, identified “Radzin Tekhelet״ in the handwriting of the late Rabbi Herzog. Since we have not seen the original Ms., only photocopies of it in black and white, we can not describe, or copy the colour. (Editor’s note).
  4. “Darmstadt, Grüner Weg 44, d. 2 Januar 1913.
    Sehr Geehrter Herr,
    Ich danke Ihnen bestens für Ihren interessanten Brief von 10 III … Ihre Mitteilungen überTekhelet haben mich ausserordentlich interessiert … Es wäre mir nun sehr wichtig, wenn Sie mir mitteilen koennten, ob für die Herstellung der Schaufaden eine Vorschrift oder Tradition existiert, oder ob noch Faerbungen aus den ersten Jahrhunderten vorhanden sind (wohl sehr unwahrscheinlich)… Deshalb ist mir das Farbenverfahren aus Radzin, wenn Sie es mir unter Diskretion mitteilen, von Wichtigkeit, etc.”
    “Darmstadt, Grüner Weg 44, January 2, 1913.
    Dear Sir,
    I thank you very much for your interesting letter of 10 III … I am extremely interested in your communications on Tekhelet … whether there are still dyes from the first centuries (probably very unlikely) … That is why the color procedure is from Radzin, if you inform me under discretion, of importance, etc. “


  5. בעזהש״י יום ג׳ בשלח שנת שוב״ע חיי״ם ברכ״ה ראדזין(2) החיים והשלום יחדיו יצמדו על ראש כבוד….
    אחדשכ״ת! מכתבו הסגור מיום ד בא העבר הערוך להאדומו״ר שליט״א לנכון הגיע, והיות כי איננו בפה ביתו לשעה, שנסע מפה זה איזה ימים, ובידי יש כח למלאות דרישת כת״ה, אבוא בזה להודיע כי החבילה של תכלת מקבל כת״ה ע״י פאסט ד חוטין חותם בתור חותם כדת תוה״ק. מוסגר בזה. ואשר כת״ה דורש הנהו לדעת בכדי להודיע שהתכלת הנמצא בפה הוא מתמצית רם החלזון ולא ממין צבע זולתו, ואנכי הנני היודע בטוב מלאכה הזאת, הנני לבאר לפניו את כל מיני הסממנים המתערבים אל הדם החלזון,
    וכל מי שיודע ומכיר מהות הסממנים ידע כי הנם כולם משוללי כל צבע, ומראה כולם לבן, ומהם כמראה מים בעלמא, לבד הדם שהוא בעל מראה, דם החלזון הנמצא בתוך השלחופית מראהו שחור כדיו וקרוב עד כי ישבר ויהא לרציצים מרוב חוזקו. הדם הזה שמים ביורה עבה מאד ומצטרפים בה שחיקת ברזל היוצא מתחת המוריגה וגם סם לבן כשלג הנקרא Potasz, ואחרי השהי׳ בתור הבערת אש גדולה וחזקה בשעות ארבעה או חמשה, עד כי התבערה בוערת חוצה ופנימה כאשה של גיהנם, אזי ניתכת הדם הברזל שחוק והסם הלבן ויעשו לבתר אחד. אח״ז מריקים מתוך היורה העבה את כל המרקחת הזאת, ומשימים אותה ביורה גדולה מאוד ומים צלולים הרבה עד מאוד, ומבעירים אש תחת היורה הגדולה, והמרקחת הזאת עם המים הצלולים מתבשלים איזה ימים(רעת לנבון נקל כי מים צלולים מהצורך מדי פעם להוסיף ולשטוף, כי טבע האש לכלות המים בכח הבישול), אח״ז שמים את כל התבשיל הזה על משמרת ומקבלים את המים הצלולים שהדם נתבשל בם, ונשאר תמצית הדם כלול ב , היינו המרק, ושמים אותה המרק שוב ביורה נקי׳ על גבי האש, ומתבשלת שוב זמן, עד שנעשית ע״י הבישול גושית, ואח״ז מריקים אותה ע״ג ספלים ומתדבקת בדופני ושולי הספלים גלדי גלדי ומסננים ושופכין המים מתיר הספלים, ומקבלים את כגלדין הדקין, והוא עיקר ותמצית הדם. מראה התמצית הזה הוא כמראה מלח עבה ביומא דעננא(לבנה כהה) דינקעל ווייס. חלק מזה המלח משימים לתוך יורה זכה ומים צלולים במרה וגם סממנים, היינו Tartar.deporat. Amoni muriadic. Acid, Sulfuric ׳משימים גם את הצמר הטוי׳ לשם ציצית ולשם תכלת של מצוה, ומבעירים אש תחת היורה, וכן שוהים עד כי קולטת הצמר את הצבע מתוך היורה,
    והמים נשארים ביורה. ושוהים שוב כשיעור הראוי, ומכינים שוב יורה מלאה מים צלולים, ומערבים בתור המים מעט מן הסמים .Acid. Sulfaricum ומבעירים אש תחת היורה עד כדי חימום, ושמים שוב הצמר הצבוע, ומשהין אותה בכדי שיעור, וזהו גמר צביעתה. כי אחרי שקלטה הצמר את הצבע בהיורה שבה הדם חלזון עם הסממנים, שטרודה למבלע לא פלטה על החוטין מראה הראוי, וחבוקה וטמונה בה, ובזו היורה של מים חמים האחרונה מתעורר הגוון האמתי גם למעלה, כמו שנמצא בלוע בתוך הצמר.
    זהו כל אופן… עשיית הצבע וצביעת הצמר לתכלת של מצוה, ואין יותר …
    … בלתי מכירו רו״ש יהושע מאיר קייטילגיסער הכותב בבית כאדומו״ר שליט״