7 – תהליך הצביעה

א. סוגי חוטים המתאימים לטקס התכלת.

שום חומר אחר מלבד צמר לא היה קביל לתכלת, בין אם תכלת של מקדש (טקסי ותרבותי) או תכלת של ציצית (ראו נספח). תכלת עמרא הוא מוכרז בתלמוד 1​ : "תכלת הוא צמר". כך גם לגבי ארגמן ותולעת שני ככל שהחומרים הללו הועסקו במקדש.

אצל מחברים יוונים ולטיניים, פורפירה, פורפורה ונגזרותיהם מייצגות חפצי צמר או משי הצבועים בפיגמנט סגול. משי סגול היה ידוע ככל הנראה בפניקיה ובפלסטין, אך השימוש בו במקדש הוחרג על ידי המסורת. אין ספק שצביעת סגול בשלביה הראשונים הייתה מוגבלת לצמר. משי סגול, שהוא הרחבה מאוחרת יותר של התעשייה, לא הצליח כמובן להתקבל לבית המקדש, או לטקס (ציצית).

העיבוד של לותר לתכלת כ"משי צהוב" שגוי כפליים.

יהיה מעניין להתחקות אחר מקור הטעות של לותר. יכול להיות שהוא הוטעה על ידי אבן עזרא באסתר א. ו. אולם, אבן עזרא מעולם לא התכוון שהערתו "והיא משי" תהיה ישימה באופן אוניברסלי 2.

הטיעון של האברבנאל, מיותר לציין, חסר כל כוח. כשר הכספים של פרדיננד, האברבנאל היה רואה לעתים קרובות סגול. נראה כי הבדים הסגולים ששימשו בבית המשפט הספרדי עשויים אך ורק ממשי. כנראה שהסיבה הזאת היא שגרמה לאברבאנאל לכתוב על התורה במקרה זה כמו שר האוצר.

אפשר לתהות איך האברבנאל יכול היה להתעלם כך מכמה סוגיות בתלמוד 3 ובמשנה 4.

ב. השלב בו התבצעה הצביעה. 

 

"אריגי הצמר הסגולים העתיקים לא נצבעו בחוטים או אפילו בבד, אלא גולמיים. רק ממפעל הצביעה עבר הצמר הסגול לתוך הטווייה ומשם לשזירה." "Die antiken purpurnen Wollstoffe waren nicht im Garne oder gar im Gewebe, sondern roh gefärbt worden. Erst aus der Färberei ging die Purpurwolle in die Spinnerei über und von dort in die Weberei."5

 

נראה כי תכלת לא היה יוצא מן הכלל. המשנה 6 במניין ל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת לוקחת כהמחשה לכמה מהם את התהליכים הקשורים לייצור בדי צמר: בסדרה שמתחילה בגיזת הצמר, הצביעה קודמת לטוויה ושזירה. הסדר כאן, כמו גם בשאר הסדרות, הוא, כדברי הגמרא, בהתאם לעובדה. אוסיף כי הסדרה מבוססת על הפעולות שבוצעו בקשר עם בניית המשכן ולכן יש להן לנגד עיניהם את ייצור תכלת וכו'…

מועד קטן יט א מדבר על טווית "תכלת לציצית":

וטווה על יריבו תכלת לציציתו בין במדן בין בפלך.

אף על פי שתכלת מסמלת לפעמים בתלמוד את הציצית בכללותה, הביטוי "תכלת לציצית" כמעט ולא מותיר ספק שהכוונה כאן היא לתכלת במובן המחמיר. עירובין צ"ו ב מצביע לאותו כיוון.

אולם, בשום מקום אין הצהרה מפורשת המכריזה על הסדר הנ"ל כדרישה חיונית, אם כי אכן ניתן להוסיף שסמכות החומש מצביעה לכיוון זה.

"וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן… הביאו 7." "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן. וכו'… פסוק כ"ג 8 מדבר על צמר גולמי צבוע, בעוד שפסוק כ"ה מתייחס לטווית החומר הצבוע.

מיוספוס אנו למדים עוד שהצמר לשימוש המשכן נצבע בחלק מהמקרים כשהוא עדיין מחובר לעור. אבל קשה לגלות איזו סמכות אולי הייתה לו למידע הנוסף שהוא מעניק לנו בדרך אגב 9.

ניתן לטעות בזיהוי הקטע במדרש תנחומא כמביא עדות לשכיחות של נוהג במפעלי סגול פלסטינים מסוימים לצבוע את הצמר לפני גיזתו מהעור, אך הטקסט פגום באופן מוחשי וכאשר תוקן כראוי, הקטע לא מציין שום דבר מהסוג הזה 10.

ג. תהליך הצביעה כפי שנרשם בתלמוד.

מתכון במובן המלא לצביעת תכלת לא נמצא בשום מקום, לפחות עד כמה שידוע לי. התיאור שנתן ר' שמואל בר יהודה משאיר הרבה לרצוי. "אמר ליה אביי לר' שמואל בר יהודה, 'הא תכליתא היכי צביעתו לה?' אמר ליה "מייתינן (פירוש לוקחים) דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה, ומרתחינן ליה 11 , ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא.'" יש להסיק מתיאור זה את ההסקות הבאות:

צמר שנצבע כדגימת ניסיון אינו מתאים (כלומר, לטקס התכלת): 2) יש לצבוע את תכלת "לשמה"; בדיקת הצבע הופכת אותו ללא מתאים (כלומר, לטקס התכלת וכו'…) 12.

האם יש להסיק מהתמציתיות בתשובתו של ר' שמואל כי אביי ביקש מידע רק בכל הנוגע להיבט ההלכתי של תהליך הצביעה? לא ניתנים פרטים על ה"סמנין" המשמשים יחד עם הדם שמקורו בחילזון. זה מאוד מצער. הפרשנים חלוקים ביניהם. "מוזר מאוד שחומר זר היה צריך להיות מעורב עם צבע התכלת, אבל אולי זה היה השילוב של פיגמנט החילזון עם החומרים האלה שהיוו את צבע התכלת." 13

יש חשיבות רבה להערת רש"י: "וסממנים. "זה הנוהג של צובעים להטביע בד עם שרף שנקרא "בייץ". רש"י מתייחס לטיפול בבד עם אלום על מנת לקבע את הצבע לחוטים. (גרמנית: 'AlaunBeitze'). מטרת הפרשן היא ככל הנראה להציע פתרון בציפייה של הקושי הנזכר בתוספות. הסממנים, לפי רש"י, הם פשוט חומרים מקבעים לצבע ואין להם שום קשר לייצור הצבע. הרמב"ם, כך נראה, סבור שהתרופות (סמנים) שימשו רק לניקוי הצבע מפיגומים: "כיצד צובעין תכלת של ציצית לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין ואח"כ מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית".

14

Cimolia הוא חומר ניקוי, שהתייחסות אליו מופיעה מספר פעמים בפליניוס 15

שמואל ב. חופני משאיר אותנו קצת בחשיכה לגבי השקפתו בעניין. "הגיע לידינו המידע שהוא (תכלת) נצבע בדם של בעל חיים אקוויני (ימי) בשם חילזון מעורבב עם (חומר) אחר." 16

זה דווקא יוצר את הרושם שהסממנים היוו חלק מהותי מהצבע, וסייעו לייצור הצבע הדרוש.

הופעות, בתלמוד, לדעתי, מצביעות בכיוון ההפוך. היעדר כל פירוט של הסממנים המדוברים, נוטה להצביע על כך שהחומרים הללו לא היו חיוניים לייצור הצבע. אבל אם ר' שמואל בר יהודה, המודיע לאביי, התרשם שהאחרון מתעניין רק בהיבט ההלכתי של תהליך הצביעה; אז שתיקתו של ר' שמואל על טיבם של הסממנים לא תצדיק את ההסקה שנראה כי עומדת בבסיס דבריו של שמואל בן חופני. קשה להגיע למסקנה חד משמעית.

  1. Yevamot 4b.
  2. Compare: Abrabanel's commentary on Exodus 25.
    ״עוד אמר תכלת וארגמן ותולעת שני. והרלב״ג כתב שהיה כל זה צמר במראות והצבעים ההם. ואין זה נכון כי הצמר קרא אותו הכתוב ע1ים אבל התכלת והארגמן ותולעת השני הם כולם משי וכו,.״
  3. See Excursus to this chapter. A curious document ascribed to a Roman consul makes mention of "silk Tekhelet" worn by the Levites in the procession which took place annually seven days before the Day of Atonement.
  4. Kil'aim ch. 9: See שבט יהודה by Judah ibn Virgo and סדר דורות Warsaw (1897), p. 167.
  5. Schmidt, A., ibid., p. 153.
  6. Cf. שבת, פרק כלל גדול, משנה ב׳.
  7. Exodus ch. 35, v.23.
  8. Idem, v.25.
  9. It has no support in the Masoretic Text, nor is it sustained by the LXX.
  10. ד הושעיא הגדול שונה אם רוב אנשי העיר מלאכתו דרך מותר לו לישא את כפיו כשם שיש בדרום עירות צבעות ארגמן ומבין ידיהם צבועות וכו׳
    Tanhuma section נשא Lublin (1896). Correct: ״,עירות צובעות ארגמן״ "towns engaging in the dyeing of Argaman."
  11.  Cf. Pliny, IX, 38: "vellus elutriatum mergitus in experimentum et dones spin satis fiat uritem liquor."
  12.  Menahot 42b.
  13.  Tosaphot, ib.
  14. Maimonides, Hilkhot tzitzit, II, 2. With reference to this preparation of the wool alluded to by Maimonides. compare Pliny, (ib., 9, 3) "elutriatum velus, "and Plato (Critias, 11).
  15. Pliny, ib., XX, 81, etc.
  16. See my article in J.Q.R. July 1914.