יא. פירושים לצבע התכלת

המסורת הגאונית; פרשנות קראית.

התרגום הקדום ביותר של תכלת במילה ערבית הוא זה המופיע בתשובה של ר' נחשון גאון "רבי מאיר (אמר) "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד': שמו הערבי למאסמא". 1 2". This doubtless embodies the oral tradition of the Academies. R. Saadya Gaon renders Tekhelet by "al samanjun (اسمنجون)" 3 זה ללא ספק מגלם את המסורת שבעל פה של האקדמיות. ר' סעדייה גאון מתרגם תכלת כ"על אסמג'ון (اسمنجون)” צבע השמיים .הקראים, המתנגדים המרים של התלמוד והגאונים, עוקבים כאן אחר התרגום המסורתי. 4

המסורת השומרונית.

בקרב השומרונים נראה כי תכלת נכחדה במשך מאות שנים. הם איבדו כל ידע מיוחד בעניין, אבל בכל זאת שמרו על מסורת הצבע.

נראה כי עם הכחדת התכלת מפרשים השלטונות השומרוניים את משמעות הטקס כסמל לחוט התכלת שעליו הייתה תלויה האפוד של הכהן הגדול במטרה להחליף את התכלת באופן שישמר את הסמליות.

התכתבתי בנושא עם הכהן הגדול הנוכחי של השומרונים יעקוב בן אהרון מנבלוס (שכם), פלסטין .

5

 

 

המהות המדויקת של התחליף לתכלת לא לגמרי ברורה לי מתשובת הכהן הגדול.

 

בהתאם לרצוני לקבל כמה קטעים חשובים בהתייחסות לתכלת מהפרשנויות המוסמכות השומרוניות לחומש, העביר לי הכהן הגדול עותק של שני קטעים כאלה מתוך אב חסדה הצורי (אבו אל-חסן הצורי) ואב סכוה סעד הדנפי בהתאמה. בתמצית של אב חסדה תכלת מתואר כ … צבע (אלאזרק) הפתוח אסמג׳ון הוא מראה השמים. בהסבריהם על משמעות ציצית ותכלת משחזרים פרשנים אלה באופן מעשי את האגדה היהודית ורש"י.

צבע התכלת לפי רש"י.

כבר הוזכרה ההגדרה של אבן עזרא לתכלת כירוק. רש"י, הפרשן הצרפתי-יהודי הגדול, מפרש את המילה כ-צבע ירוק. 6

האם רש"י מבין את ירוק כירוק או כחול? מההערה שלו "תכלת ירוק הוא וקרוב לצבע כרתי שקורץ פור״ש", 7 וההערה שלו 8 על "כל מיני צבעונין יפין לחלום חוץ מן תכלת ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא" נראה שהוא זיהה את הצבע התכלת כירוק נוטה לכחלחל. התרגום הנוכחי בבתי הספר היהודיים שלפחות במקרה כזה נגזר ללא ספק מהמסורת הישנה והטובה מכיר רק עיבוד אחד לתכלת, דהיינו כחול. אין ספק שזה היה גם העיבוד הרגיל בימי רש"י. תרגום בית הספר לא התבסס בדיוק על דבריו של ר' מאיר אלא חזר למסורת שבעל פה מהתקופה שבה התיישבו היהודים לראשונה בגרמניה, צרפת וכו'. השקפתו של רש"י על תכלת מלמדת שהוא העדיף להתייעץ עם מקורות כתובים על פני הסתמכות על מסורת שבעל פה. לדבריו, כפי שכבר הוסבר, הופעת ים בדרשה המפורסמת של ר' מאיר מעידה על כך שהדמיון הקרוב ביותר של צבע התכלת מוצג על ידי הים. רש"י היה פונה אפוא לים כדי להמחיש כיצד נראתה כנראה התכלת.

נראה שהוא שאב את הרעיון שלו על צבע הים מהתעלה הבריטית או מהים הצפוני, שכידוע הם בעלי גוון ירוק שלפעמים נוטה לכחלחל. מכאן, כך לפחות נראה לי, הוא ראה בתכלת בעצם צבע ירוק שנוטה לכחול.

אולם רש"י אינו עקבי לאורך כל הדרך. בפירושו 9 המשחזר אימרה שנמצאה בספריי, רש"י אומר שתכלת דומה לשמים הכהים בשעת בין ערביים (כחול סוער): "דומה לרקיע המשחיר לעת ערב".

  1. 2a לונמסמא See Ch. V, p. 156, note ib.
  2. (i.e., sky colour) (لون السماء lawn alsama'ee https://translate.google.com/?sl=en&tl=ar&text=sky%20color&op=translate)
  3. colour of the sky (https://translate.google.com/?sl=ar&tl=en&text=%D8%A7%D8%B3%D9%85%D9%86%D8%AC%D9%88%D9%86&op=translate)
  4. See Jephath the Karaite's commentary on the Pentateuch, section שלח Cf. above, n. 310; and Elijah ben Aharon the Karaite: "ציצית גן עדן"
  5. בשם ה׳י
    → → שלום
    תכלת.
    אנחנו נעשה ציציות מן שנים עשר מין ממיני שנים עשר האבנים אשר על חשן האפוד מתרככת על פתיל תכלת:
    וגלל עשותה מספר שנים ושלשה ציצה.
    אבותינו עשו תכלת היה בימיהם משי כמו השמים והוו יעשו פתיל ממנו ואנחנו נעשה הנמצא ביומינו ככה יכלתן— ביום החמישי בשבוע י״ד לחדש הרביעי והוא תמוז שנת נ״ב וה״ק וג׳ אלף למושב ישראל לארץ כנען:
    יעקב בן אהרן
    הכהן הגדול לעדת השמרן בשכם
    היום יום ב׳ בשבוע כ״ב לחדש אב והוא החמישי שנת נ״ב וה״ק וג׳ אלף לישראל.
    … תשובה על השאלות שאלתה אתם:
    א) צבע התכלת האמת אקרן כמו צבע השמים: לא מדם (החלזון,) ולא מעורנו(?): רק נעשה אתו מן שנים עשר מראה:
    ב) התכלת אין דומה אקרו ולא אנחנו נעשה כה:
    ג) התכלת מצבוע שנים עשר מראה
    ד) התכלת עתקנו מאבותינו עשותה כאשר דברתי לך מלמעלה רק מעתקים אן אבותינו הראשונים עשו אתה מראהו כמראה השמים
    ה) פתיל התכלת הוא אינו מצמר· ולא מפשתים· רק שש משזר (חריר)
    בלשון ערבי —
    יעקב בן אהרן הכהן בשכם
  6.  Cf. Pentateuch Commentary Exod. 25.
  7. Ib. ברכות, ט ע״ב.
  8. Ib. ברכות נ״ז, ע״ב.
  9. Num. Ch. XV, v.37.