ט. עיון נוסף בדרשת ר' מאיר בגרסאות השונות; הגדרת התכלת של הרמב"ם

היות ואמירתו של ר' מאיר מכוונת באמת לביסוס הדמיון בין צבע התכלת לזה של כסא הכבוד שהוא "כמו אבן הספיר" איזה צורך היה, אפשר בהחלט לשאול, להצגת הרקיע והים? למה לא לומר ישירות "תכלת דומה לאבן הספיר ואבן הספיר דומה לכסא הכבוד"? האם הדמיון בין תכלת לספיר לא היה מספיק קרוב? אמפניוס אומר: "הספיר מציג את המראה של סגול בלטה שחור." Porphyras tes melaines to eidos. האם אין לזהות את ה- porphyra melaine עם תכלת או יאקינתוס?

אולי הכנסתם של קישורי הביניים נובעת מהשיקול שבגלל נדירותה היחסית של הספיר, אם ההסבר היה מבוסס על הדמיון של אותה אבן חן בלבד זה עלול לא לשכנע רבים. אבל זה לא מסביר את הנוכחות של שתי ההשוואות: הרקיע והים. מדוע לא אמר ר' מאיר בפשטות "תכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לספיר והספיר דומה לכסא הכבוד?" בגלל שצבע הרקיע הוא לא תמיד כחול עמוק?

(ו) למעשה משמיט את "הים" אך לאור העובדה שהוא מופיע באוסף מאוחר מאוד (באמצע המאה ה-8 בערך) ספק אם יש להעדיף את הגרסה הזו על פני אלו המתועדות בתלמוד בסיפרי. האם צבע התכלת באמת דומה יותר לצבע הים מאשר לשמים הפלסטינים השלווים? נראה שרש"י (סוטה יז ע"א) חשב כך: ¹​

איצטריכו כל הני משום דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה

על מנחות מ"ג ב. הוא כנראה פחות ביקורתי, ומכניס אלמנט הומילי לפרשנות שלו.

דומה לים שנעשו בו נסים לישראל … וכתיב ספיר. ובכסא הכבוד

כתיב ספיר אלמא רקיע כבמחזה כסא ותכלת לים וים לרקיע

אולם בפירושו להתייחסות ל"ים" כמה שנועד להזכיר את הניסים שעשה אלוהים לישראל בים סוף, רומז רש"י במקביל שתכלת דומה יותר לים מאשר לרקיע. ² כאשר מבינים את כוונתו מבינים גם את המניע: ההסבר על ההשוואה לים בשל הדיוק המדעי של המחבר (ר' מאיר), פוגע באמת בכוחה של התיאוריה; כי אם הדמיון של תכלת לרקיע = צבע כסא הכבוד הוא הסיבה לכך שהוא נבחר לציצית, אז מכיוון שתכלת דומה יותר לים, התורה הייתה צריכה לקבוע לשם כך צבע אחר, שמשחזר את צבע השמים. התנגדות זו היא התנגדות שרש"י כנראה ציפה לה מראש ברמז שלתכלת יש סיבה נוספת להזכיר את הניסים שנעשו בים.

האם לזה באמת התכוון ר' מאיר? מפוקפק לכל הפחות. מקורביו של ר' מאיר היו מכירים לעתים קרובות בחוסר יכולתם לחדור לעומק מחשבתו. ³ אל לנו להיות שאפתניים יותר מהם. ההסבר של רש"י על ים כמזכיר את קריעת ים סוף נגזר מדרשה אנונימית בספרי.

"למה נקרא תכלת? … לומר: כי המצרים הושמדו בים." ⁴ זה מניח את הדמיון של תכלת לצבע הים. הגיוני מאוד שבמקור היו שני אמרות מובהקות של רבי מאיר:

(א) "תכלת דומה לים", כמו בספרי

(ב) "תכלת דומה לרקיע ורקיע דומה וכו'." לאחר מכן ייתכן ששתי האמירות נמסו לכדי אחת שהפיקה "תכלת דומה לים וכו'".

(ו) עם זאת, לאור הופעתו המאוחרת, בקושי ניתן להוסיף לתמיכה בהשערה זו: השמטת ים בגרסה זו עשויה להיות עקב רצון לתמציתיות מצד המחבר.

שוב, יתכן שר' מאיר שהיה גדול הן כדרשן עממי והן כמורה אקדמי היה מסביר בשיחותיו הפופולריות את תכלת כמזכירה את ניסי הים תוך שמירה על הצגת התיאוריה שלו הקושרת את תכלת עם כסא הכבוד להרצאותיו האזוטריות בפני הנבחרים המעטים. ייתכן שהדורות הבאים שילבו את שניהם לאחד.

הרמב"ם משמיט את ים בהגדרתו לתכלת:

והתכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול

וזוהי דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע

ראוי לציין שבהגדרתו לתכלת כדמות הרקיע בטהרו של רקיע, מקפיד הרמב"ם להימנע משימוש בפועל המעורפל דמה (דמה) "להיות כמו". עיין…. כפתוך שבכחול וזו היא דמות וכו׳ (Cf. Arabic (الكحلة, الكدل (אלכחל “כוחל )

לעומת זאת, בתיאור החילזון הוא אומר על צבעו "שדומה עינו לעין תכלת".

האם ההגדרה של הרמב"ם נגזרת מכמה מקורות מסורתיים ישנים אבודים כמו למשל הירושלמי קדשים? אם זה היה מבוסס על הדרשה של ר' מאיר בלבד, אפשר לטעון, זה היה כנראה פחות ישיר ומדויק. ההגדרה של הרמב"ם שוללת אולי הכל מלבד כחול טהור (עמוק). ייתכן, עם זאת, שהרמב"ם פשוט הובל בעקבות התרגום העכשוי של תכלת כ-  اسمانجون אסמאנגון לונאסמא – צבע השמים. ⁵

 

נוכחותם של עשבים ב(ד) ו(ה) ⁶ מחייבת הסבר. אם ניקח עשבים במובן הרגיל של דשא מצוי זה יוצר קושי רציני. ההסבר של רש"י על ים אינו ישים כאן; כי נובע לפי (ד) שצבע העשבים דומה יותר לצבע הרקיע, ולפי (ה) שתכלת דומה יותר לצבע העשבים מאשר לים.

כעת, אפילו בהנחה שכחול וירוק מסווגים כאן בטעות כווריאציות של צבע אחד, איננו יכולים להודות שהכחול העמוק של הים התיכון נחשב כפחות דומה לצבע השמיים מאשר לצבעו של הדשא הרגיל, או באותה מידה שצבע הים התיכון נתפס כבעל דמיון רב יותר לדשא מצוי מאשר לרקיע. זה שצבע התכלת היה ירוק-דשא, מה שנראה לפי (ה) ממש אינו קביל, אם לא יותר.

פרנץ דליטש ⁷ קובע את אזכור העשבים פשוט כבלבול של כחול עם ירוק. אולם אין בכך כדי להסביר את המטרה שמשרתת הכנסת העשבים.

למעשה זה קצת לא צודק להשליך על ר' מאיר ועל חבריו התנאים עיוורון צבעים. ההכרעה בשאלות טקסיות מסוימות דרשה חוש צבע עדין במיוחד. נכון שהירוק ⁸ מכסה גם ירוק וגם כחול, אבל זה יותר מקרה של סיווג מאשר בלבול. למטרות מעשיות חילקו בעלי התלמוד את הצבע לארבע כיתות:

(1) – שחור

(2) – אדום

(3) – ירוק – ירוק, צהוב וכחול

(4) – לבן

גוונים כחולים עמוקים מאוד היו מיוחסים לפי ההלכה לשחור. ⁹ גוונים כחולים בהירים יותר סווגו תחת ירוק.

לא מן הנמנע ששרשרת הדמיון המובילה להשוואה של התכלת עם כסא הכבוד לא נועדה בכלל כסולם צבעים: ייתכן שהמטרה היא להתחקות אחר הדמיון של כסא הכבוד ברחבי היקום. תכלת דומה לים וים דומה לעשבים (ירוק) שאפשר לראות בו את צבע האדמה; האדמה והים מציגים אפוא צבעים דומים לתכלת; באופן דומה הרקיע הדומה לכסא הכבוד הוא בצבע דומה לים ולאדמה: מכאן שכל הטבע מזכיר לאדם את הנוכחות האלוהית. אותו הסבר מתקיים עבור (ה) רק ששם האדמה מתחילה את הסדרה.

לבסוף, לדעתי, סביר שבאמת יש לנו כאן סדרה של הדרגות צבע, אלא שהעשבים משמשים במובן מוגבל, לייצוג צמחים או פרחים כחולים, מינים ידועים מכדי להזדקק לפרט. ההתייחסות עשויה להיות ליקינטון או לצמח כחול עמוק אחר. ¹⁰ לפי השערה זו תהיה ל-(ה) טענה גדולה יותר לנכונות מאשר ל-(ד). למרות שעשבים מציינים בדרך כלל דשא מצוי, מונח זה משמש גם לפרחים בצבעים שונים. למעשה הוא מכסה את כל הצמחים שאינם ראויים למאכל אדם. ¹¹

לעתים קרובות עשבים מתרחשים בקשר לניכוש תבואה. ¹² כעת אנו יודעים שפרחים כחולים כגון הבקבוק הכחול, למשל, מיוצגים במידה רבה בקרב עשבי תבואה. ייתכן שבפלסטין כך היה המקרה במידה רבה מאוד. השמטת העשבים ב(א) (ב) ו-(ג) עשויה לנבוע מרצון למנוע תפיסה מוטעית. באופן דומה, ייתכן שמיקומם של העשבים ב-(ד) נוצרה על ידי רצון להימנע מהגדרה שגויה לתכלת כירוקה "הים דומה לעשבים" לא יתפרש באופן שגוי כל כך בקלות.

גם בושאר וגם בראון לא מזכירים את התרחשותם של עשבים בגרסאות השונות לאמירתו של ר' מאיר. אולם שני המחברים מתייחסים לקביעתו של אבן עזרא על סמכותם של חכמי התלמוד (רש"י כ"ה, ד) שתכלת הוא ירוק. ואנו נסמוך על רז”ל שהוא ירוק

עם זאת, ספק אם אבן עזרא מתכוון לירוק או כחול. אם לראשון, סמכויותיו היו בוודאי הגרסאות (ה) ו-(ז) "'תכלת דומה לעשבים".

ד"ר דדקינד סבור שאבן עזרא והסמכויות שלו בתיאור תכלת כירוק (לפי בושאר ובראון) ודאי חשבו על השלב הירוק בהתפתחות החומר הפורפוריגני. ¹³ ד"ר דדקיינד ¹⁴ מתייחס לדגימה של סגול ירוק שהוצגה לו על ידי Lacaze-Duthiers המנוח, שקיבלה את גוונה בגלל עצירת הפיתוח הצילומי בשלב הירוק. ייתכן שאבן עזרא, חושב ד"ר דדקינד, נתקל בסגול ירוק. אני מאוד מטיל ספק בנכונות ההשקפה הזו. אבן עזרא היה מלומד מאוד; הוא ודאי ידע שתכלת אינו זן הסגול היחיד.

אם במקרה הוא היה רואה סגול בעל גוון ירוק האם בגלל זה הוא יקפוץ למסקנה שתכלת בטח היה ירוק? עם זאת, ניתן לומר, כי לאבן עזרא ביודעו כי ארגמן שווה לאדום ¹⁵ וקבע כי ישנם רק שני זנים של סגול, תכלת וארגמן, לא תהיה ברירה אלא לזהות את תכלת עם ירוק וסגול, אם הזן האחרון הוצג לו כסגול אמיתי. אבל אבן עזרא מתייחס באמת לסמכות התלמודית או המדרשית ולא לניסיון האישי שלו. ד"ר דדקינד בהודעה פרטית אלי בהתייחס לטיפול שלי בעשבים מפנה את תשומת הלב להסבר שלו על הירוק של אבן עזרא. עם זאת, קשה לפרש כך את "תכלת דומה לעשבים": השלב הירוק של הפיתוח מאפיין את ארגמן כמו את תכלת. שוב בוודאי היה זה לגון הסופי ולא לאף אחד משלבי המעבר שניתן השם תכלת. לתיאוריה שהומצאה להסברת המשמעות של תכלת תהיה משמעות מועטה לו הייתה ישימה רק לשלב מעבר של הצביעה ואחד, יתר על כן, המשותף לכל זני הסגול. כיצד יסביר ד"ר דדקינד עשבים דומים לים וכו'.

—————-

Seeing that what R. Meir's saying really aims at is the establishing of a similarity between the Tekhelet-colour and that of the Throne of Glory which is "like the sapphire stone" what need was there, we may well inquire, for bringing in the "sky" (רקיע) and the sea (ים)? Why not say directly "Tekhelet is like unto the sapphire stone and the sapphire stone is like unto the Throne of Glory"? Was not the resemblance between Tekhelet and the sapphire close enough? Emphanius states: "The sapphire presents the appearance of the blackish blatta purple." Porphyras tes melaines to eidos. Is the porphyra melaine not to be identified with Tekhelet or Iakinthos?

Perhaps the introduction of intermediary links is due to the consideration that owing to the comparative rarity of the sapphire, the explanation if based on the similarity of that gem alone might fail to carry conviction into the minds of many. But this hardly accounts for the presence of both (the sky) and (the sea). Why did not R. Meir simply say "Tekhelet is like the sky and the sky is like the sapphire and the sapphire is like the Throne of Glory?" Because the sky-colour is not always deep blue?

(f) actually omits "the sea" but in view of the fact that it appears in a very late collection (c. middle of the 8th century) it may be doubted whether that recension is to be preferred to those recorded in the Talmud and in the Sifre. Was the Tekhelet colour really more like the colour of the sea than that of the serene Palestinian sky? Rashi (Sotah 17a) appears to have thought so:¹⁶​

איצטריכו כל הני משום דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה

On Menahot 43b. he is apparently less critical, introducing an homiletic element into his interpretation.

דומה לים שנעשו בו נסים לישראל … וכתיב ספיר. ובכסא הכבוד

כתיב ספיר אלמא רקיע כבמחזה כסא ותכלת לים וים לרקיע

In explaining, however, the reference to "the sea" as intended to be reminiscent of the miracles God wrought for Israel on the Red sea, Rashi hints at the same time that Tekhelet was more like the sea than the sky.¹⁷ On penetrating his meaning this is seen not to be doubleness of motive: the explanation of the presence of yam (the sea) as due to the scientific exactness on the part of the author (R. Meir), really impairs the force of the theory; for if the resemblance of Tekhelet to the sky = colour of the Throne of Glory is the reason of its having been chosen for the tzitzit, then since Tekhelet is rather more like the sea, another colour, one more nearly reproducing the sky colour should have been prescribed by the Torah for that purpose. It is this objection which Rashi very probably wishes to anticipate by the hint that Tekhelet has the additional recommendation of being reminiscent of the miracles performed on the sea.

Whether this is what R. Meir actually meant is at least dubious. R. Meir's associates would often acknowledge their inability to penetrate the depth of his mind.¹⁸ We should not be more ambitious than they. Rashi's explanation of ים as reminiscent of קריעת ים סוף is derived from an anonymous homily in the Sifre.

"Why is it called Tekhelet? … Aliter: because the Egyptians were annihilated in the sea."¹⁹ This presupposes the likeness of Tekhelet to the colour of the sea. It is not impossible that originally there existed two distinct sayings of Rabbi Meir:

(a) תכלה דומה לים  "Tekhelet is like unto the sea," as in the Sifre

(b) תכלת דומה לרקיע ורקיע דומה וכו׳ "Tekhelet is like unto the sky and the sky is like unto, etc." Afterwards the two sayings may have melted into one producing "Tekhelet is like unto the sea, etc."

(f) however, in view of its late setting, can hardly be adduced in support of this hypothesis: the omission of yam in that recension may be due to a desire for conciseness on the part of the compiler.

Again, it is possible that R. Meir who was great both as a popular preacher and as an academic teacher would in his popular discourses explain Tekhelet as reminiscent of the miracles of the sea reserving the exposition of his theory connecting Tekhelet with the Throne of Glory for his esoteric lectures to the few elect. Posterity may have combined the two into one.

Maimonides omits yam in his definition of Tekhelet:

והתכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול

וזוהי דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע

It is noteworthy that in his definition of Tekhelet as the deep blue of the clear sky in bright sunshine, Maimonides takes care to avoid the use of the vague verb damah (דמה) "to be like." Cf…. כפתוך שבכחול וזו היא דמות וכו׳ (Cf. Arabic (الكحلة, الكدل (אלכחל "כוחל (

On the other hand, in describing the hillazon he says of its colour שדומה עינו לעין תכלת "it resembles that of Tekhelet."

Is Maimonides' definition derived from some old traditional sources such as for instance the now lost ירושלמי קדשים? Had it been based upon R. Meir's homily alone, one may argue, it would have been less direct and precise. Maimonides' definition perhaps excludes all but pure (deep) blue. It is however possible that Maimonides was simply guided by the current traditional rendering of Tekhelet  by اسمانجون אסמאנגון  sky-colour לונאסמא. ²⁰

The presence of asabim עשבים in (d) and (e)²¹ calls for explanation. If we take asabim in the ordinary sense of common grass it forms a serious difficulty. Rashi's explanation of yam is inapplicable here; for it would follow according to (d) that the colour of asabim is more like that of the sky than is the colour of the sea, and according to (e) that Tekhelet is more like the colour of asabim than of yam.

Now even assuming that blue and green are here incorrectly classed as variations of one colour we cannot admit that the deep blue of the Mediterranean was regarded as less similar to sky-colour than the colour of common grass, or which amounts to the same that the colour of the Mediterranean was looked upon as having greater resemblance to common grass than to the sky. That Tekhelet was grass-green, which would result from (e) is just as, if not more, inadmissible.

Frantz Delitzsch²² sets down the mention of asabim simply to a confusion of blue with green. This however does not explain the purpose served by the introduction of asabim.

It is in fact somewhat unjust to load R. Meir and his fellow Tanaites with colour blindness. The decision of certain ritualistic questions required a particularly fine colour sense. It is true that ירוק (yarok)²³ covers both green and blue, but this is rather a case of classification than of confusion. For practical purposes the Talmudists divided colour into four classes:

(1) – shahor, black, שחור

(2) – adom, red, אדום

(3) –  yarok, green, yellow and blue, ירוק

(4) – lavan, white לבן

Very deep blue shades would in strict halakhah be referred rather to black.²⁴ Paler or brighter blue shades would be classed under yarok.

It is not impossible that the chain of similitudes leading to the comparison of Tekhelet with the Throne of Glory is not meant as a colour scale at all: the purport may be to trace the similitude of the Throne of Glory throughout the universe. Tekhelet is like the sea and the sea is like grass (yarok) which may be regarded as constituting the coloration of the earth; the earth and the sea therefore present colours congeneric with Tekhelet; similarly the sky which resembles the Throne of Glory is congeneric in colour with the sea and the earth: hence the whole of nature reminds man of the divine presence. The same explanation holds for (e) only that there the earth begins the series.

Lastly it is, I think, not improbable that we really have here a series of colour gradations, but that asabim is used in a limited sense, standing for blue plants or flowers, the species being too well known to need particularisation. The reference may be to the hyacinth or to some other deep blue plant.²⁵ On this hypothesis (e) would have a greater claim to correctness than (d). Though asabim generally denotes common grass, it is also used for flowers of various colours. In reality it covers all plants not fit for human consumption. ²⁶

Very often asabim occurs in association with the weeding of grain.²⁷ Now we know that blue flowers such as the blue-bottle for instance are largely represented among grain weeds. It is possible that in Palestine this was the case to a very great extent. The omission of asabim in (a) (b) and (c) might be due to a desire to obviate misconception. Similarly the position of asabim in (d) may have been occasioned by a desire to avoid being misunderstood as defining Tekhelet as green "the sea is like asabim" would not be so easily misinterpreted.

Neither Bochart nor Braun make mention of the occurrence of asabim in variant recensions of R. Meir's saying. Both authors, however, refer to Aben Ezra's assertion on the authority of the Talmudic sages (Rashi 25:4) that Tekhelet is yarok. ואנו נסמוך על רז"ל שהוא ירוק

It is, however, doubtful whether Aben Ezra means green or blue. If the former, his authorities must have been the recensions (e) and (g) "'Tekhelet is like asabim."

Dr. Dedekind is of the opinion that Aben Ezra and his authorities in describing Tekhelet as yarok (green according to Bochart and Braun) must have had in mind the green stage in the development of the purpurigenic matter.²⁸ Dr. Dedekind²⁹ refers to a specimen of green purple presented to him by the late Lacaze-Duthiers which owes its tint to the arresting of the photographic development at the green stage. Aben Ezra, Dr. Dedekind thinks, may have come across green purple. I very much doubt the correctness of this view. Aben Ezra was well informed; he must have known that Tekhelet was not the only variety of purple.

If he happened to see purple of a green tint would he on that account jump to the conclusion that Tekhelet must have been green? It might, however, be rejoined that Aben Ezra knowing that Argaman was red³⁰ and holding that there were only two varieties of purple, Tekhelet and Argaman, would have no choice but to identify Tekhelet with green and purple, if the latter variety was pointed out to him as genuine purple. But Aben Ezra really refers to Talmudic or Midrashic authority and not to his personal experience. Dr. Dedekind in a private communication to me with reference to my treatment of asabim draws attention to his explanation of Aben Ezra's yarok. Tekhelet domeh l'asabim ""Tekhelet is like grass" can, however, hardly be so interpreted: the green stage of development is as much a characteristic of Argaman as of Tekhelet. Again it was certainly to the final tone not to any of the transitory stages that the name Tekhelet was given. A theory devised for explaining the significance of Tekhelet would have had little meaning if it were only applicable to a passing stage of the dyeing and one, moreover, which is common to all purple varieties. How would Dr. Dedekind explain asabim domim l'yam, etc. ועשבים דומים לים "and grass is like the sea."?