ז. תכלת וצבע השמים
הפואנטה של דרשת ר' מאיר על התכלת היא בברור הדמיון של הצבע לזה של כסא הכבוד כפי שנראה בראיה נבואית. הדמיון של התכלת לצבע השמים לא הוצג לראשונה על ידי ר' מאיר; זה בטח היה ברור לכולם. יוספוס, כפי שכבר צוין, מניח שקוראיו מודעים לחלוטין לעובדה. יוספוס, ראינו, טוען שתי קביעות לגבי צבע היקינטון (תכלת) (א) שהוא שחור (כהה) של הילו ו-(ב) שהוא משחזר את צבע השמים. לקורא שלא מכיר את השמים התת-טרופיים זה עשוי להיראות קשה במקצת: צבע השמים שלנו אפילו במזג האוויר הנוח ביותר הוא בהיר יותר מאשר שחור-כחול. בראון מגיע לנקודה הנכונה כאשר הוא מזהיר את הקורא מפני זיהוי גוון תכלת עם זה של שמי האקלים הממוזג שלנו. (De Vesti Sacerdotum, Cap. XII, "thecheleth").
השוו את רוזנמולר:
|
"כאשר האתר או השמים חסרי העננים… המופיעים באזורים החמים של אסיה ואפריקה כשחור רווי הנוטה לצבע כחלחל" |
"Mit dem Aether oder dem unumbewolkten Himmel … der in den heissen Gegenden Asiens und Africas als eine gesätigte Schwarze ins Bläuliche spielende Farbe erscheint"1 |
האידיאוגרמה השומרית sagin-gig, כלומר, צמר, כחול שמיים כהה היא כפי שהודיע לי פרופסור לנגדון מאוקספורד, קרוב לוודאי המקבילה ל-takiltu השמי (Tekhelet). כך עבור השומרים, כמו ליוספוס, לתכלת היה מראה של הכחול הכהה של השמים האסייתים השלווים בשמש בוהקת. התכלת של השמיים במזג אוויר עמום משהו לא נחשב לצבע האמיתי של השמים. זה ממחיש את האינדיקציה "וכעצם השמים לטהר." 2
השוליים הכחולים הכהים המעטרים את פינות הבגדים של שבויים אסייתים המתוארים על אנדרטה שהתגלתה בקברה של רקמה רא בתבאי נועדו כנראה להזכיר ללובש את השמים הצלולים של האלוהות.
לכך שהדמיון המתקיים בין תכלת לצבע השמים לא התגלה לראשונה על ידי ר' מאיר ואפילו לא על ידי יוסף בן מתתיהו, כמובן שאין צורך בהוכחה, אבל אולי זה המקום להסב את תשומת הלב בהקשר זה לברייתא הבאה: "הפוחת לא יפחות משבע כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם." 3 הכוונה היא לסדרת ה"פיתולים" (חוליות של כריכות) שנעשו עם חוט תכלת סביב חוטי הלבן בציצית. מכיוון שברייתא זו אינה נאמרת על ידי שום רשות, היא ללא ספק מתעדת נוהג ותיק, כנראה לפני ר' מאיר. דרשתו של ר' מאיר בהיותה אגדה בלבד, בקושי הייתה מולידה נוהג כל כך אוניברסלי; הברייתא ללא ספק משקפת רעיון כללי עכשווי.