ה. רמיזות בפילון ויוספוס לצבע התכלת

אני לא חושב שאפשר להתקדם הרבה מעבר לזה בכיוון של קביעת הניואנס של התכלת.

Bähr לדעתי, הולך רחוק מדי כאשר על סמך אינדיקציות מסוימות שנמצאו אצל פילון, אצל יוסף בן מתתיהו, אצל אבות הכנסייה ובתלמוד הוא מסיק שתכלת היה כחול טהור לחלוטין. ניתן להבחין בין גוונים מסוימים של סגול רק בקושי רב מכחול. זה שצבעו של תכלת או יקינתון משול לזה של הים או השמים רק מוכיח שלא ניתן היה להבחין בקלות בין תכלת לכחול עמוק: כחול סגול כהה עמוק סווג על ידי הקדמונים, כפי שאכן היה מסווג על ידי רוב האנשים כיום, ככחול-עמוק. ראינו שלעתים מתואר הים כדומה לצבע הינתינה (Viola odorata L.), וכי הירונימוס משווה את צבע הינתינה לזה של השמיים. ¹​

אם, כפי שסביר מאוד לחשוב, תכלת אינו כלול ב-Purpura amethystina שאליו מתייחס פליניוס, יש לחפש אותו בין סוג הבד הסגול המכונה על ידי חוקר הטבע הרומי vestes conchyliatae, conchylium? ראוי לציין כי אין להניח לרגע שלנתונים שסיפק פליניוס בהתייחסות לסגול יש יישום אוניברסלי הכולל את כל המקומות וכל התקופות. פליניוס, ככל הנראה, שאב את המידע שלו בנושא ממקורות איטלקיים. הצהרותיו מתייחסות אפוא מלכתחילה לסגול כפי שיוצר בבתי הצביעה האיטלקיים בתקופתו או בסמוך לה. בפניקיה ובפלסטין, ייתכן שהדברים היו שונים במקצת. הטעם והאופנה האיטלקיים אולי החזיקו מקום קטן לסגול היקינתון כפי שנקרא, והעדיפו את גווני הסגול על פני אלו הנוטים יותר לכחול. לעומת זאת, ל-Purpura conchyliata, אם כי פחות יקרה מה-Purpura Tyria ומהאמטיסטינה, הייתה קסם משלה. פליני מעריץ את עדינות הגוון של האפודים הרכיכתיים. יתכן מאוד שתכלת אינו כלול אפילו ב-Purpura conchyliata. שמידט, כפי שכבר נאמר, מזהה את התכלת המאוחר, זה שעליו מדבר הרמב"ם, עם הזן ההליוטרופי של ה-Purpura conchyliata של פליניוס. הזיהוי נובע באמת מבושאר, אם כי האחרון אינו מבחין בין תכלת מוקדם למאוחר יותר. אני לא חושב שלתיאוריה יש מידה גדולה של סבירות. הסימן האופייני של האפודים הרכיכתיים היה בהירותם או חיוורון הגוון שלהם בניגוד לגוונים הכהים או העמוקים של הפורפורה בלטה. אבל התכלת נקרא שחור על ידי פילון, וההבחנה של שמידט בין תכלת מוקדם למאוחר יותר לא נראית לי סבירה, אני לא מרגיש בכלל נטייה לקבל את הזיהוי של תכלת עם הסגול ההליוטרופ רכיכתי של פליניוס.

מהטיעון של שמידט מ"לקס ולנטינה" אכן לא ניתן להיפטר בקלות. זה מראה בבירור שבמהלך המאות שהפרידו בין לקס לבין התרגום של עקילס, חל שינוי; hyacinthina מחליפה את אמטיסטינה כשם הגנרי לכל Purpura blatta שאינו נופל תחת הכינוי Purpura Tyria או Dibapha.

עם חקירת הגורמים האחראים לשינוי הזה, איננו צריכים להעסיק את עצמנו כאן. די להעיר שהטרמינולוגיה של לקס ולנטינה לא בהכרח חייבת להיות זהה לזה של תרגום השבעים.

פילון בהסבר ההומליטי שלו על בניית המשכן אומר שתכלת נועד לסמל אוויר שכן "מטבעו האוויר שחור". ²

יוסף בן מתתיהו מעתיק את פילון אך עם תוספת חשובה…

ההשוואה בין היקינתון לצבע השמים אינה מושאלת מפילון, אך היא בהחלט אינה מקורית אצל יוספוס. ⁴ מאחר שהוא לא מוסיף דבר בהסבר לאמירתו שהיקינתון מסמל את השמים, הוא ודאי היה בטוח שקוראיו יוכלו להבין בקלות את הנקודה: הדמיון של בד היקינתון לצבע השמיים בוודאי היה ברור מאליו.

בקטע אחר יוספוס המדבר על כיסויי היקינטון של המשכן אומר:

בקושי ניתן להתחקות אחר המקור שממנו שאב יוספוס קביעה זו. האם זה היה מדרש בעל פה? ככל הנראה יוספוס משקף את החוויה האישית שלו באשליה שנוצרה ממראה התכלת מרחוק.

דמיון הדוק לצבע השמיים הוא מסקנה הכרחית מקביעה זו של יוסף בן מתתיהו, אך הוא כמעט ולא מצדיק זהות מוחלטת של הצבע, או במילים אחרות, איננו יכולים להיות בטוחים שאם תכלת היה נבדק מקרוב על ידי מומחה לזיהוי צבעים הוא היה מוכרז על ידו להיות בעל אותו ניואנס בדיוק כמו השמים האסייתים חסרי העננים בשמש בוהקת.