י. זיהוי חלזון התכלת לפי התלמוד; התכתבות בין הסופר הנוכחי וד"ר ל. ז'רמן מהמחלקה למלקולוגיה, המוזיאון הלאומי להיסטוריה טבעית (פריז)

קשה מאוד, כפי שכבר הוסבר, לקבוע את הערך המדויק של (ב); אך לא משנה איזה סוגים או מינים של צורות חיים ימיות שנועדו להחריג, אין זה מן הנמנע כי, בלשון המעטה, ההדרה אינה כוללת את כל המינים השייכים לגסטרופודה ולצפלופודה. בחיפושינו בין מחלקות רכיכות אלו, אנו מוגבלים על ידי השיקול שהמין המבוקש חייב להיות ים תיכוני. זה קצת מצמצם את תחום המחקר ולכן, במידה מסוימת מקל על המשימה שלנו. המין הראשון שעולה במוח הוא כמובן Murex trunculus, שלולא היה לנו תיאור מסורתי של חלזון התכלת, לא היינו צריכים להסס לרגע להציע אותו כזיהוי הסביר ביותר. אבל Murex trunculus לא מצליח, מלכתחילה, לספק את המאפיין (א). קונכיית M. trunculus לבנה חומה; צבע החיה לבנבן מלוכלך מנומר בחום וצהוב; האופרקולום חום אדמדם. ¹

גם הוא אינו מספק את (ג), גם לאחר שהאינדיקציה הופשטה מלבושה ההיפרבולי. שהוא מקיים את (ב) גם אינו חף מכל ספק.

הקונכייה של זן מסוים של Murex brandaris ² היא בצבע כחול לא שונה מהצבע של הים התיכון. Murex brandaris, לעומת זאת, נותן סגול אדום, או ארגמן.

צבע הקונכייה, אגב, זה לא מה ש-(א) דורש. גופו פירושו צבע החיה ולא צבע הקליפה.

ברוב הרכיכות צבע הגוף לבנבן או צהבהב למדי.

ה-Purpura patula כמעט מספק את (א) ונהנה מההבחנה הנוספת של השתייכות למין שלפחות ידוע כי מין אחד שלו שימש בעבר לצביעת סגול.

כמו כן, אומרים כי הוא נדיר.

 

"בעל החיים (כלומר, Purpura patula) שונה מהקודמים בכך שצבעו כהה יותר ומושך לסגול… ה-coquillȧge הזה נדיר למדי; אנו רואים אותו על הסלעים של חוף מנואל… כאשר לוחצים מעט על האופרקולום של בעל החיים הזה לאחר שהוא נכנס לקונכייה, הוא יוצר כמות די גדולה של נוזל, שתחילה ירקרק והופך לסגול כהה כשהוא מתייבש. ידוע שתכונה זו משותפת לרוב המינים מהסוג הזה".

"L'animal (i.e., Purpura patula) diffères des précédents en ce que sa couleur est plus foncée et tire sur le violet .. Ce coquillȧge est assez rare; on le voit sur les rochers du cap Manuel… Lorsqu'on presse un peu l'opercule de cet animal après qu'il est rentré dans sa coquille, il rend une assez grande quantité de liqueur qui est d'abord verdâtre et qui devient pourpre foncé en se dessechant. On sait que cette propriété est commune à la plupart des espèces de ce genre."3

 

 

האם (ג) לא אומר שהמין שבדרך כלל מיוצג בדלילות מאוד נמצא בכמה מקרים נדירים בשפע רב יותר?

נקודה נוספת שיש לשים לב אליה היא שאין בתלמוד דבר המעיד על כמות הנוזל הפורפוריגני המופרש על ידי מיני תכלת. אצל מחברים קדומים יוקר הסגול מיוחס למיעוט הפרשת הצבע בחלזונות הסגולים. ⁴ בתלמוד לעומת זאת, יוקר התכלת מיוחס אך ורק ל"הופעה" הנדירה של החיה. נראה כי הדבר מרמז שחומר הצביעה במין תכלת לא היה כל כך מעט. ב-Purpura patula זה אכן המצב. (השוו לעיל "une assez grande quantité de liqueur (כמות גדולה למדי של נוזל).") האם צבע הפיתוח הסופי של הפיגמנט שלו תומך גם בהצעה של P. patula כחלזון התכלת?

התנגדות כמעט קטלנית נגד Purpura patula היא העובדה שהמין אינו ים תיכוני. אבל אולי Purpura patula, למרות שכבר ידוע כיום שהוא לא חי בים התיכון, חי בים ההוא לאורך החוף הסורי עד לפני כ-13 מאות שנים בערך? האם היעלמותם הסופית של המינים מאותו אזור לא הייתה הסיבה האמיתית להכחדת תכלת? זה מאוד לא סביר אם לא בלתי אפשרי לחלוטין.

קטע בספרא כמעט מעיד על כך שהחלזון נעלם לבסוף כליל, העובדה מיוחסת לרצון מצד הקב"ה לשמור את המינים היקרים לשימושם של צדיקים בעידן המשיח. "אמר ר יוסי, פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו פרנסתך במה הוא?' אמר לי: 'מחלזון'. אמרתי לו: ומי מצוי?' אמר לי: 'השמים, מקום בים שמוטל בהרים וסממיות מכישות אותו ומת ונימק (או נרקב) במקומו.' אמרתי: 'השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא'".

בגרסה שונה שאני מעדיף יש: "ניכר (על ידי עובדה זו) הוא (החלזון) שגנוז לצדיקים לימות המשיח". שהקטע מתייחס לחלזון התכלת ברור מההקשר.

כאשר הזקן אומר שהוא מתפרנס מהחלזון ללא כל כינוי מגביל, יש לו רק את חלזון התכלת לנגד עיניו; שכן ליהודים לא היה עניין רב בחלזון הארגמן בתקופתו של ר' יוסי. הדמיון מראה את הצדיקים בימות המשיח לבושים כולם בתכלת, הצבע מזכיר את השמיים ואת כסא הכבוד. השוו בבא בתרא 74א דעתירה דשריא תכילתא לאריקי לעלמא ראתי.

האם הביטוי "גנוז" או "נגנז" מרמז על כך שחלזון התכלת לא היה נפוץ בימי ר' יוסי? אבל ר' יוסי חי מאות שנים לפני היעלמותה של תכלת של ציצית! הקטע אולי מודה בהסבר מספק. נדירות הופעת החלזון תיזקף בדרך כלל לעובדה שהמין כמעט ולא ביקר במים הפלסטינים. לאחר שאמר לו "הזקן" כי החלזון הושלך לעתים קרובות לחוף על אי מסויים, הסיק ר' יוסי כי הנדירות המדוברת היא מתן השגחה מיוחד. בעידן המשיח, החלזון יופיע בשפע כדי לאפשר לצדיקים להתלבש כליל בתכלת.

אם לעת עתה יש לנטוש כל תקווה לגילוי מחדש של חלזון התכלת במינים מסוימים מהסוגים Murex ו-Purpura, נוכל לעשות יותר גרוע מאשר להציע את הג'נתינה כזיהוי לא בלתי סביר. הזיהוי עלה בדעתי בקלות עם תחילת לימוד הנושא. שמחתי לגלות אחר כך שגסניוס הקדים אותי. בחקירה נוספת ⁵ נתקלתי ב-5 התנגדויות מסוימות נגד ההזדהות עם Helix janthina במיוחד. כדי שאוכל ללכת על קרקע יציבה יותר העברתי עותק של הערות שהוכנו על ידי על זיהוי חלזון התכלת לפרופסור ז'ובין, פרופסור למלקולוגיה במוזיאון הלאומי להיסטוריה טבעית. הפרופסור המלומד מסר את כתב היד שלי לד"ר ל. ז'רמן, ד"ר  des Sciences, preparateur  במוזיאון. להלן נוסח תשובתו של ד"ר ז'רמן בהתייחס לזיהוי המינים ששימשו על פי התלמוד לצביעת תכלת:

"HYACINTH" הרכיכות היחידות בים התיכון שיכולות לספק צבע כחול הן Janthines. בעלי חיים אלה הם מועטים במספרם במינים. הטיפוס הוא Janthina communis של Lamarck… שהוא ה- Helix janthina של Linne. אבל המין הזה לא חי בים התיכון. ה – Janthines המאכלסים ים זה שייכים בעיקר לשני המינים הבאים: Janthina pallida de Harvey ו-Janthina prolongata de Blainville. כפי שראית מהטקסטים שצוטטו על ידך (עמ' 6 לכתב היד שלך), החיות הללו מספקות בשפע נוזל צביעה כחול סגול בהיר ומבריק. הסימנים שמיוחסחם לחלזון על ידי המסורת התלמודית נובעות, אני מאמין, לפחות במידה רבה לצורת החיים של ה –Janthines. בעלי חיים אלה הם פלגיים, כלומר הם חיים כמעט ברציפות בים הפתוח על פני השטח, וכי, בכל מקרה, הם לעולם אינם חיים לאורך החוף כמו הסגולים, המורקס וכו'… הם עומדים על פני המים, למרות קונכייתם הקלה אך עם זאת במשקל ניכר הודות לצוף שבו הם תוקעים את הביצים שלהם. הצבע שלהם הוא כחול סגול יפהפה, שניתן לבלבל בקלות עם צבע הים. לבסוף, מיד תראו את החשיבות של הערה אחרונה זו כמספר רב של בעלי חיים פלאגיים, Janthines  במשך כמה שנים מסויימות נמצאים בשפע יוצא דופן, בעוד שבשנים אחרות הם היו נדירים או אפילו נדירים מאוד. כשהם מצויים בשפע, מכות הים, גם אם לא עזות במיוחד, משליכות אותם בחזרה בכמויות גדולות על החוף שם הם נאספים בקלות רבה, אם עדיין בחיים. אין ספק שעלינו לייחס לאירוע זה, שוודאי לא נמלט מעיניי התושבים, את המחזוריות השביעית של הופעת החלזון שעליה מדבר התלמוד. אבל המחזוריות הזו אינה במציאות הרגילה: האמת היא שהחל משנה שבה ה- Janthines  מצויים בשפע, אנו רואים במשך מספר שנים (3, 4 או 5 שנים, לפעמים אפילו יותר) החיות הללו הופכות להיות הרבה יותר נדירות, ואז שוב נפוצות בצורה יוצאת דופן במהלך עונה חדשה וכן הלאה. שכחתי לספר לך ששני ה- Janthines שהוזכרו לעיל גרים בחוף סוריה, כולל J. prolongata Blainville המספק את הצבע השופע ביותר, ההתנגדויות שנלקחו מהמחברים שצוטטו על ידך (עמ' 6 ו-7 לעבודתך) נגד זיהוי זה של החלזון אינן תקפות שכן הם מבוססים על ה-Linnaeus Helix janthina, שהוא Janthina communis של למארק, מין שאינו חי בים התיכון."

"HYACINTHE Les seuls Mollusques de la Mediterranée qui puissent fournir une teinture bleue sont les Janthines. Ces animaux sont peu nombreux en espèces. Le type est le Janthina communis de Lamarck…6 qui est l'Helix janthina de Linne.7 Mais cette espèce ne vit pas dans la Mediterrannée. Les Janthines qui habitent cette mer appartiennent surtout aux deux espèces suivantes: Janthina pallida de Harvey8 et Janthina prolongata de Blainville.9 Ainsi que vous l'avez vu par les textes cités par vous (p. 6 de votre manuscrit) ces animaux fournissent abondamment une liqueur colorante bleue violacée vive et brillante. Les particularités attribuées au hillazon par la tradition Talmudique tiennent, je le crois, du moins, en grande partie au modus vivendi des Janthines. Ces animaux sont pélagiques c'est-à-dire qu'ils habitent presque continuellement la haute mer à la surface et que, dans tous les cas, ils ne vivent jamais fixés au rivage comme les Pourpres, les Murex, etc… Ils se tiennent à la surface des eaux, malgre leur coquille légère mais cependant d'un poids appréciable grace à un flotteur où ils collent leurs oeufs. Leur coloration est d'un beau bleu violacé, qui se confond assez facilement avec la couleur de la mer. Enfin et vous verrez de suite l'importance de cette dernière remarque comme un grand nombre d'animaux pélagiques, les Janthines sont certaines années extraordinairement abondantes, alors que les années précédentes elles étaient rares ou même très rares. Quand elles sont très abondantes, les coups de mers, même peu violents, les rejettent en grande quantité sur le rivage où elles sont très facilement recueillies, même encore vivantes. C'est sans doute à cette particularité qui n'avait pas dû échapper aux habitants qu'il faut attribuer la périodicité septuagénaire de l'apparence du hillazon dont parle le Talmud. Mais cette périodicité n'est pas en réalite régulière: la vérité est que, en partant d'une année où les Janthines sont très abondantes, on voit pendant plusieurs années (3,4 ou 5 ans, parfois même davantage) ces animaux devenir beaucoup plus rares, pour être à nouveau extraordinairement communs pendant une nouvelle saison et ainsi de suite. J'oubliais de vous dire que les 2 Janthines citées précédemment vivant sur les côtes de Syrie, notamment J. prolongata Blainville qui fournit le plus abondamment la teinture. Les objections tirées des auteurs cités par vous (p. 6 et 7 de votre travail) contre cette identification du hillazon ne résistent pas à l'examen puisqu'elles sont basées sur l'Helix janthina Linné, qui est la Janthina communis de Lamarck, espèce qui ne vit pas dans la Méditeranée."

 

בכתב היד שאליו התייחס ד"ר ז'רמן ביססתי את טענותיה של Janthines  על ארבע נימוקים.

היא מספקת את (א);

היא נותנת צבע כחול-סגול;

היא נדירה בים התיכון;

הפרשת הצבע שלה היא די שופעת בכמותה. ב-Janthina prolongata ההפרשה למעשה מסתכמת בכ- 30 מ"ל.

הקביעה הראשונית של ד"ר ז'רמן: "Les seuls Mollusques de la Méditerranée qui puissent fournir une teinture bleue sont les Janthines (הרכיכות היחידות בים התיכון שיכולות לספק צבע כחול הן ה Janthines )" הופכת את הטיעון של Janthina לחזק ביותר. לפיכך, לדברי ד"ר ז'רמן, גם אם לא היה לנו את התיאור המסורתי של חלזון התכלת לא הייתה לנו ברירה אחרת מלבד ה Janthines . אלמנט הכחול בפיגמנט של Murex trunculus אינו נראה, כך נראה, לכותב המלומד שלי מספיק בולט כדי לבסס את תביעת המין לזיהוי המדובר. כאן, כמובן, נכנסת שאלת קביעת צבע-התכלת. הנושא יטופל בהמשך, אבל אני יכול לומר כאן שתפיסתו של ד"ר ז'רמן על הניואנס של התכלת עולה בהרמוניה עם מגמת המסורת היהודית. הכחול הטהור יהיה כמעט מסופק. כפי שד"ר ז'רמן מתאר את הצבע כ"  teinture bleue (צבע כחול)" בתחילת תשובתו המלומדת, הגדרתו המאוחרת של הצבע כ" bleu violacé (כחול סגול)" אינה צריכה להטריד הרבה את תיאורית הכחול הטהור. נראה כי הצבע לדבריו ניתן להבחין מכחול רק במידת קושי מסוימת. ניתן גם להפוך אותו בקלות לכחול טהור.

"על ידי ammonia oxolate הוא נותן חומר… בצבע כחול כהה ועל ידי silver nitrate הוא נותן צבע אפר כחול נעים מאוד."

"Par l'oxolate d'ammoniaque elle donne un précipité … d'un bleu foncé et par le nitrate d'argent une couleur de cendre bleue très agréable."10

(ג) מוסבר להפליא על ידי ד"ר ז'רמן. עלינו לקרוא בברייתא ד'ציצית שבע במקום שבעים. מכיוון שהמרווח משתנה בין 3 ל-5 או 6 שנים, "שבע" מתאר אותו בצורה עגולה.

עד כה לא נמצאו עדויות להעסקת ה Janthina בצביעה עתיקה, אך אין צורך להפעיל לחץ גדול מדי על הנקודה. לאור נדירות ההזדמנויות בהן ניתן היה לתפוס את המין, אין להסיק התנגדות רצינית מהיעדר שרידים של קונכיות Janthina  באתרים של מפעלי צביעה לשעבר בחופי הפיניקים. מבין המינים הידועים ששימשו את הפיניקים בצביעת סגול, זה שמספק צבע העונה לפחות במידה מסוימת למסורת של ניואנס התכלת הוא לא אחר מאשר ה- Murex trunculus. האם היהודים השתמשו אז לצביעת תכלת בסוג של רכיכות שונה מזה ששימש את הפיניקים לייצור התכלת שלהם? אם כן, איזה הסבר יכולנו להציע לסטייה הזו? האם התכלת היהודית שונה בגווניה מזו של הפיניקים?

אבל התרגום תכלת על ידי יאקינתוס ב-LXX, בפילון, ביוסיפוס וכו'… בהחלט מפריך כל הנחה כזו. הכינוי ההלני הזה של הבד בוודאי לא היה מוגבל לתכלת ממוצא יהודי. או שמא ההבדל בין הנוהג היהודי לפיניקי נבע משינוי מצד האחרונים? צביעת תכלת בזמנים המוקדמים ביותר הייתה מוגבלת לפיגמנט Janthina ; בעוד הפיניקים בנקודת זמן מסוימת נטשו את הJanthina  לטובת ה- Murex trunculus, היהודים המשיכו לדבוק אך ורק בראשון. לטקסים של תכלת החוק דרש בד צבוע בפיגמנט Janthina , מכיוון שהצביעה איתו הייתה אמורה לחזור לימי משה, בעוד שהתכלת מ- Murex trunculus נתפסה כפוסט-משה. ההשערה היא, לדעתי, בקושי ברת קיימא. בתלמוד מוזכר רק קלא-אילן, צבע מסוים המופק מחומר ירק, כתחליף לא קביל לטקס התכלת. שוב, למבחנים שנקבעו לבירור האופי האמיתי של מדגם נתון של תכלת אין משמעות בקשר להשערה זו. כיצד ניתן היה לברר באמצעות הבדיקות כי התכלת, אף אם לא הייתה קלה-אילן, נצבעה בפיגמנט של חלזון התכלת, ולא עם זה של Murex trunculus? אולם כאן ישנה פרצה של מילוט להשערה הנדונה, אם יתברר שהצבע של ה Janthina  מהיר יותר מזה של Murex trunculus; כי אז הבדיקות עשויות להבחין בין תכלת שצבועה ב Janthina  לבין זו שצבועה ב-M. trunculus. כדאי גם להעיר שכיון שהפיגמנט של Murex trunculus אינו עמיד לכביסה בעוד שלצבע התכלת, על פי התלמוד, נראה שהוא בעל יציבות רבה יותר מאינדיגו שעמיד לכביסה, יוצא שהפרשת התכלת עמידה יותר מזה של Murex trunculus. עם זאת, מכיוון שאיננו יודעים את האופי המדויק של המרכיבים שאיתן עורבבה הפרשת החלזון בייצור התכלת, איננו יכולים לקבוע בביטחון שהפיגמנט של תכלת, יהיה אשר יהיה, עמיד יותר מזה של Murex trunculus.

השערה חלופית מציעה את עצמה: תחת הלחץ של החקיקה האימפריאלית שמצמצמת אי פעם את השימוש בסגול, ומטילה מונופול על ייצורו עבור הממשלה, ייצור תכלת עם Murex trunculus הפך ליותר ויותר קשה ואף מסוכן עבור צובעים היהודים. בנסיבות אלה אימצו היהודים את ה Janthina , מין שלא נכלל בחקיקה האימפריאלית, כתחליף ל- Murex trunculus.

גם הצעה זו אינה יכולה לעמוד בבחינה מדוקדקת. אם כך היה המקרה, התלמוד היה רושם תיאורים גם של מ' טרונקולוס וגם של Janthina , או שהוא היה מעיד איכשהו שאפשר לייצר תכלת ממין אחר מזה המתואר. חוץ מזה, אין זכר לשבירה במסורת החלזון, וגם לא סביר בכלל ששינוי כזה יתרחש בתקופה מאוחרת כל כך כמתחייבת על ידי השערה.

האלטרנטיבה היחידה שנותרה היא ההנחה שכל התכלת (יאקינתוס) בין אם היא יהודית או פיניקית נצבעה בפיגמנט של מין שלא נעשה בו שימוש בצביעה סגולה במובן המחמיר: מין זה, על פי אינדיקציות שסופקו על ידי המסורת היהודית עשוי להיות ה Janthina  (כלומר, Janthina Blainville and Janthina pallida Harwey. Cf. Dr. Germain).

יש לתת קצת הסבר להצהרה של ד"ר ז'רמן:

"ההתנגדויות המובאות מהמחברים שצוטטו על ידך (עמ' 6 ו-7 לעבודתך) נגד זיהוי זה של החלזון אינן עומדות בבחינה שכן הן מבוססות על ה- Helix Janthina Linnaeus שהוא Janthina communis של לאמארק, מין אשר לא חי בים התיכון".

"Les objections tirées des auteurs cités par vous (p. 6 et 7 de votre travail) contre cette identification du hillazon ne résistent pas à l'examen puisqu'elles sont basées sur l'Hélix Janthina Linné qui est la Janthina communis de Lamarck, espèce qui ne vit pas dans la Méditerranée."

בכתב היד שאליו מתייחס ד"ר ז'רמן, אמרתי: "Lewysohn מעלה שתי התנגדויות נגד הזיהוי של חלזון התכלת עם ה- Helix Janthina:

"על מיצוי הנוזל כתוב בשבת ע"ה א' שהחלזונות נסחטו מהנוזל, תוך ציון כי הנוזל של חלזון שנמעך בצורה חיה הוא צלול יותר ובעל ערך רב יותר. – מכאן יוצא שחלזון התלמוד אינו Helix Janthina… כי מצד אחד אתה מקבל את הסגול של החלזון הזה רק כששמים אותו על גחלים לוהטות ומצד שני הנוזל של החיה הזו, כל עוד היא חיה, הוא ירוק או לבן; רק כשהיא מתה הוא מקבל צבע דמוי סגול יפהפה

"Uber die Gewinnung des Saftes wird Sabbat 75a berichtet dass man den Schnecken den Saft ausquetschte, wobei bemerkt wird, dass der Saft einer lebendig zerquetschten Schnecke klarer und werthvoller ist. – Hieraus geht hier dass das talm. חלזון (hilazon) nicht die Helix Janthina… sein kann, denn einerseits gewinnt man den Purpur dieser Schnecke erst, wenn man sie auf glühende Kohlen legt andreseits ist der Saft diese Tieres, so lange es lebt, grün oder weiss; erst wenn es stirbt bekommt es eine schöne Purpur ähnliche Farbe.'"

הקטע שאליו התייחס לוויסון באמת דורש הבהרה.

…ת״ר הצד חלזון וכו׳ וליחייב נמי משום נתילת נשמה נשמה

כל כמה ראית ביה נשמה טפי ניחש ציה כי היכי דליצל צבעיה

"… ככל שהחלזון שומר על חייו זמן רב יותר, כך מרוצה יותר מי שמנסה לחלץ את הצבע שלו כי אז הפיגמנט שלו יפיק גוון בהיר יותר. ¹¹ " הקריאות משתנות בין דליצל "על מנת שיהיה בהיר" (או מרהיב) , ודליצלח … "שיצליח."

ד"ר ל. ז'רמן שאליו העברתי תרגום של האמירה התלמודית הנ"ל אומר בתשובתו בהתייחס לנקודה זו:

 

פליניוס ואריסטו צודקים לחלוטין; פורפורה ומורקס חיים מפיקים נוזל צביעה עדיף בהרבה מזה שמספקות חיות מתות. "

"Pline et Aristote ont parfaitement raison; les Pourpres et Murex vivants donnent une liquer colorante bien supérieure à celle fournie par les animaux morts."

זה חל כמובן גם על התלמוד. העניין, לעומת זאת, לא לגמרי ברור לי. אריסטו, שלאחריו עוקב פליניוס באופן עיוור, מודיע לנו ש"אלה שאוספים את הפרח (כלומר, הפרשת צבע) של החלזון משתדלים לחבול אותם בעודם בחיים, שכן אם הם צריכים למות לפני שהם חבולים, הם מוציאים את הפרח יחד עם חייהם." ¹² אריסטו, כך נראה, לא באמת אומר שאיכות הצבע משתנה בהתאם לשאלה אם הצבע הופק לפני או אחרי מות החיה.

התלמוד, לעומת זאת, קובע עובדה שכנראה לא מוזכר על ידי אריסטו.

האם ה Janthina  מקיימת את שבת ע"ה א? או שהקטע המדובר מתייחס רק למין ארגמן? את השאלה הראשונה עלי להשאיר לעת עתה ללא תשובה. לגבי השניה, עלי לומר שלפני הכל (בהתבסס על הרושם הראשוני) הייתי נוטה לומר שהטקסט מציג את שני המינים, אבל באמת קשה להכריע את הנקודה.

לגבי יציבות הצבע של Janthina , ד"ר ז'רמן אומר באחת מתשובותיו אלי:

"אנחנו לא יודעים שום דבר כרגע על יציבות נוזל הצביעה של Janthina . עם זאת, סביר מאוד להניח שלצבע שלה יש את אותן תכונות כמו זה שמקורו במורקס ובבוצ'ינה".

"Nous ne savons rien, actuellement, d'absolument precis en ce qui concerne l'inaltérabilité de la liqueur colorante de la Janthina. Il est cependant extrêmement probable que se colorant possède les mêmes propriétés que celui tiré des Murex et des Buccina."