יב. זיהוי חלזון התכלת כפי שמתאר הרמב"ם.

מיכאליס מזהה את החלזון של הרמב"ם עם Sepia lolig. 1​ לוויסון, שככל הנראה לא היה מודע לניסיונו של מיכאליס מסביר את התיאור כמתייחס ל-Sepia officinalis, ומעיר במקביל לרעה מאוד על השקפתו של הרמב"ם: הצבע המתקבל עם הפרשת הספיה הוא חום או שחור-חום ואילו תכלת על פי התלמוד היה כחול שמיים; צבע הקונכייה של Sepia officinalis לבן לכל אורכו, וצבע הגוף לבנבן מנוקד באדום.

לפיכך, אומר לוויסון, גם הצבע המופק וגם צבע גופו וקונכייתו של ה- Sepia officinalis לא עונים לזיהויים הניתנים בתלמוד.

"Auch die weitere Angabe Maimunis', (גם האינדיקציה הנוספת של הרמב"ם)", מצהיר לוויסון,

 

"שהדם של הדיונון שחור אינה מדויקת, כי הדם שלו לבן, ורק בבטן השלפוחית ​​מלאה בנוזל שחור. – לבסוף, הדג הזה, למרות שהוא נפוץ ביותר בים התיכון, אבל גם בכל האגמים 'הוא הרבה פחות יקר; אז זבולון לא היה מחזיק באוצר ימי כה יקר כפי שמוצג בחזקת החילזון".

"dass das Blut des Tintenfisches schwarz sei, ist ungenau, denn sein Blut ist weiss, und nur im Unterleib befindet sich die mit schwarzer Flüssigkeit angefüllte Blase. – Endlich ist dieser Fisch, obwohl am häufigsten im mittelländischen Meere, doch auch in allen Meeren vorhanden; er ist viel weniger kostbar; es hätte dann Sebulon keinen so werthvollen Meerschatz, wie er im Besitze des חלזון dargestellt wird, besessen."

בקשר 2 לצבע של Sepia, אציין שהזיהוי עם Sepia loligo, שאומץ על ידי מיכאליס, נהנה מהיתרון של היכולת להצביע על Voigt כסמכות לאמירה שהחיה היא "blau rot punktiert (כחול עם נקודות אדומות)." בחיוב הרמב"ם בדייקנות על אמירת דמו שחור וכו' הוא מראה בבירור שהוא לא הבין את משמעות הכותב. בתלמוד כמו במשנה התורה לרמב"ם, הפרשת הצבע נקראת "דם". 3

 

לאחר שזיהה את חלזון התכלת של המב"ם עם Sepia officinalis לוויסון היה נכון כשניסה להצביע על חוסר העמידות של מה שהוא חשב להיות תיאוריית הרמב"ם , אך כאשר, לעומת זאת, הוא העז להציע את מקור "הטעות" של הרמב"ם הוא כנראה שכח שיש לו עסק עם אחד מההוגים העמוקים והזהירים ביותר שחיו אי פעם. 

"אז, כפי שציין לנדאו בצדק, מקום קריאה ב-LXX hivizu היה נותן רשות. אלה מתרגמים כלומר B.M. 4: 7 כחול מאת oloporhyron d.i. סגול מאוד; עוד קריאה אבל oloporphyron בקול רם, ו-allerdings פירושו המיץ".

זה מרגיש כמעט משעשע. לכתחילה ספק רב אם לרמב"ם הייתה היכרות ממקור ראשון עם ה-LXX. אם נניח שקרא את ה-LXX ביוונית, האם היה מרשה לעצמו להיות מונחה על ידי חריגה יחידה? האם לא יעלה על דעתו שהטקסט היווני עלול להיות מוטעה?

"Alsdann möchte, wie Landau richtig bemerkt eine Lesort in LXX hivizu Veranlassung gegeben haben. Diese übersetzen nämlich B.M. 4:7 תכלת durch oloporhyron d.i. ganz purpurn; eine andere Lesart aber lautete oloporphyron, und allerdings heisst der Saft des Tintenfisches olos."

 

  1. Michaelis, Lexicon, ״תכלת״.
  2. (concerning)
  3. Cf. Aristotle, Pliny and Vitruvius.