ט. עיון מפורט בתיאור התלמודי של חלזון התכלת

לאיזה מין חלזון ימי מתכוונים בתיאור המתועד כך בתלמוד ובברייתא ד'ציצית?

לפני שננסה לענות על השאלה, חיוני כמובן לברר את הכוונה ​​המדויקת של כל אחד משלושת האלמנטים המהווים את התיאור.

(א) אינו מציג קשיים רציניים: הכוונה לכחול כהה או כחול כהה סגול הדומה לצבע הים התיכון או לשמים הפלסטיניים הצלולים ללא עננים בשמש הבוהקת

(ב) מציע קושי ניכר. מהו הכוח התוחם המדויק של ההשוואה הזו של צורת חלזון התכלת לדג? במילים אחרות אילו מינים או סוגים של חלזונות ימיים בעלי קונכייה אמורים להיכלל ב-(ב)?

ברור שיש חשיבות חיונית לקבוע קודם כל את היקף היישום של המונח דג בתלמוד. בהתייחס למושג "דג" בספרות הקלאסית העתיקה אומר ד"ר ל. ז'רמן בתשובה לשאלה שהופנתה על ידי:

 

"אצל הקדמונים, כל בעלי החיים שחיים בים הוגדרו תחת השם דגים. לפיכך, פליניוס, לאחר שאמר Piscium quidam sanguine carent שהיא קביעה מוזרה לכל הפחות, מוסיף שיש 3 קטגוריות דגים: peas, soft (Mollia); Crustaceans (Crustacea); and testaces (testacea).

אריסטו הוא המחבר הקדום היחיד שהפריד בבירור בין רכיכות לדגים. בקרב המודרניים, המונח דגים הוא מגביל ותקף כפי שאתה יודע רק על בעלי חוליות שחיים בים או במים מתוקים שהסוג שלהן הוא, למשל, סלמון על ידי הפרדה של כל הסרטנים, הרכיכות, הסילוניות ואחרים שהם חסרי חוליות. "

"Chez les anciens on designait sous ce nom de Poissons tousles animaux qui vivent dans la mer. Ainsi Pline, après avoir dit Piscium quidam sanguine carent1  ce qui est une assertion au moins bizarre, ajoute qu'il y a 3 categories de Poissons: les Pois, mous (Mollia); les Crustaces (Crustacea); et les Testaces (testacea).

Aristote est le seul auteur ancien ayant nettement separe les mollusques des poissons. Chez les Modernes, le terme poisson est restrictif et ne s'applique comme vous savez qu'aux vertèbres marins ou d'eau douce dont le type est, par exemple, le saumon en eliminant tousles Crustaces, Mollusques, Cephalopèdes et autres qui sont des Invertèbres."

 

התנאים, כפי שעולה מההשוואה שלהם בין דמות החלזון לזו של דג, לא היו במקרה זה מאחורי אריסטו. המשנה (כלים י', א') מבדילה בין "דגים" ו"חיות הים" 2 עצמות הדג… עצמות חיה שבים

אליהו וילנה (אליהו רבה) מוחק את חיה שבים בטענה שכל היצורים הימיים יהיו אשר יהיו בצורתם כלולים בכינוי דג:

ול״ג עצמות חיה שבים כל שבים מין דג הוא כל דמות שתהיה לו

אולם אין עילה ממשית להטיל ספק בנכונות הטקסט; מאפיין (ב) בתיאור החלזון מראה בבירור את חוסר הדיוק של ההכללה הגורפת של ר' אליהו וילנה. אני בספק אם הקביעה באמת מגיעה מה"גאון מווילנה" המהולל.

מהרמיזות הנדירות לאופי ולמאפיינים של דגים קשה לפתח רעיון ברור לסוג דג לפי התפיסה התלמודית.

3

הרמב"ם מבחין בין שני מחלקות של יצורים ימיים:

  1. דגים
  2. שרץ המים, כלומר "יצורים שאינם בצורת דגים".

איזהו שרץ המים אלו הבריות הקטנות כמו התולעים והעלוקה שבמים והבריות הגדולות ביתר שהן חיות הים כצצות של בבל 4 כל שאינו בצורת דג לא דג המא ולא דג טהור כולל כלב המים והדלפון והצפרדע וכיוצא באלה.

זה לא מאוד מועיל. אולם נראה כי בתפיסתו, הגסטרופודה והצפלופודה, לפחות כלולות במונח דג. יש משמעות לכך שבתיאורו של חלזון התכלת הרמב"ם אינו משחזר את האמירה התלמודית שהחלזון דומה לדג, אלא אומר בפשטות שמדובר במין דג. נראה כי הרמב"ן 5 סבור כי כל היצורים הימיים המצוידים ברגליים כמו חיות יבשתיות אינם נכללים בקטגוריה של דג.

האם לפי הרמב"ן יש להבין את (ב) כמוציא מהכלל את הגסטרופודה אליה שייכים הסוגים Murex Purpura וגם Janthina? האם לפי הרמב"ן יש לחפש את חלזון התכלת אך ורק בקרב הצפלופודה? אני מאוד בספק אם זה הכוונה של (ב). יש לציין גם שדומה הוא מונח יחסי. בקושי ניתן לקבוע את מידת הדמיון שדורש (ב).

החיפוש שלנו אחר חלזון התכלת מתעכב אפוא על ידי ערפול שקשה להפיג.

האלמנט האחרון מציע גם קשיים מסוימים. ועולה אחד לשבעים שנה. "עולה" נתפס על ידי אחדים במשמעות שלא דגים את חלזון התכלת אלא הוא נתפס על הצוקים והסלעים כאשר הוא זוחל מהים. עם זאת, זה לא מוצדק על ידי הפועל עלה. יכול להיות שעולה מתכוון ל"דגים אותו". שבת ע"ד ב מתייחסת למניפולציה של רשתות בדייג החלזון בקשר לעבודות ההכנה לבניית המשכן.

רש"י מסביר את ההתייחסות כחלה על חלזון התכלת. אבל התלמוד רואה את חלזון הארגמן, של שני המינים. רש"י משקף את פרשנותו לארגמן ככינוי צבע בלבד ללא הגבלה באשר למקור הצבע המייצר את הצבע המסוים.

שבת כ"ו א המתייחסת לדייגים העוסקים בלכידת החלזון עשויה לחול גם על שני המינים או על ארגמן בלבד. אפשר לטעון שהיות ובתקופת רבא או ר' עילאי (לכל אחד מהם מיוחסת ההתייחסות לדייג החלזון המצוטט בשבת ע"ד ב) הארגמן נעלם מזמן משימוש דתי, 6 התכלת בניגוד לארגמן יהיה המין העליון ביותר בדעתם של לומדי התורה כאשר מדברים על חלזון בקשר למשכן או למקדש; לכן אם המינים של תכלת לא היו נתפסים באמצעות דייג, רבא או ר' עילאי היו חושבים שצריך להוסיף איזושהי כשירות כמו של ארגמן למונח חלזון. אולם, לטיעון אין כמעט קוגנטיות מספקת כדי לשמש בסיס לחקירה שלנו.

(ג) "… אחת לשבעים שנה". זה נראה מאוד מבלבל על פניו, אבל במציאות ההצהרה לא אמורה להציב קושי חזק מידי. כשבשנת 1887 יצא ר' גרשון הנך ליינר למסע חיפושים קשים אחרי התכלת – מצא את דרכו חסומה על ידי (ג). המדע אינו יודע דבר על "הופעה" בת שבעים כזו של אף אחד מתושבי הים.

מלבד זאת לא צוין מה התאריך שנלקח כנקודת התחלה שממנה יש לספור את המחזוריות וגם אין תיעוד של "הופעתו" של אותו מין נדיר בנקודת זמן מוגדרת שעשויה לשמש לנו בסיס של חישוב. ליינר 7 טוען שלמרות ש"הופעתה" בהמוניות תתרחש רק פעם בשבעים שנה, ניתן היה למצוא אותה בכמויות קטנות בכל עת.

אולם במציאות, הביטוי הוא פשוט היפרבול אריתמטי מהסוג הנפוץ למדי בתלמודים ובמדרשים. "פעם בשבעים שנה" מסתכם באמירה שהמין נתפס במרווחי זמן ארוכים. ערכו של (ב) מוערך בצדק במהדורתו של הברייתא דציצית. 8

(בגמרא שם הגירסא) שבעים שנה והוא אגדה. ובשבת אמרו לכרמים וליוגבים ומזה מוכח ר״ע שנה לאו דוקא

אולם הטיעון שלו משבת כ"ו א' חסר טעם משום שההתייחסות בקטע זה עשויה להיות למין הארגמן. נבורזדאן יתעניין באותה מידה בדייג של חלזון הארגמן כמו בדייג של מיני תכלת. אולי העניין שלו יהיה מרוכז בראשון ולא במין האחרון.

בשל היעדר אזכור מובהק בספרות התלמודית של חלזון בקשר עם ארגמן, סופרים יהודים, ככלל, עמלו בתפיסה המוטעית שארגמן אינו ממוצא חלזוני.

לבראיתא ד'ציצית יש "פעם בשבעים שנה", שהוא המספר המפוכח יותר והוא כנראה המספר המקורי. "שבע שנים" הוא גם מספר עגול; אין לחשוב שהכוונה היא למחזוריות קפדנית.

יש לציין כי התלמוד אינו מייחס את יוקר התכלת למיעוט הפרטים המהווים את המין תכלת אלא ל"הופעה" הנדירה של פרטים השייכים לאותו זן של חלזונות ים. כאשר ה"הופעה" אכן מתרחשת היא עשויה להיות במספר רב מאוד.

  1. Pliny, ibid., book IX, ch. 44.
  2. Sifra,מצורע; שמיני
  3. Cf. ירושלמי: כלאים, פרק א ,הלכה ו״; בכורות ח ע״א; עבודה זרה מ ,ע״א

    מררש רבא; בראשית, פרשה א; כלים פרק י,; משנה א״; חולין קי״ב ע״ב; נדה מ ע״א.

  4. .רמב״ם כ״ב הלכות, מלאכות אסורות
  5. Nachmanides, Comm, on the Pentateuch, sect. שמיני
  6. Since the destruction of the Temple
  7.  לינר גרשון חנוך, שפוני סמני חול. וארשא תרמ״ז(1887) ע׳4א׳
  8. שבע מסכתות קטנות ירושלמיות … (עורך) רפאל בן קיר כה״ם פראנקפורט א״מ תרי״א (1851) .