א. סמואל בושאר כחלוץ בחקר התכלת והארגמן, · טיפולו בהיבטים הזואולוגיים של הנושא של “על בגדי הכהנים העבריים” מאת יוהנס בראוניוס

הרבה אחרי שרונדלט סיפק את נקודת המוצא למחקר המדעי של צביעת סגול עתיקה בכלל, הותר לחקירת הסגול השמי בפרט להישאר שדה לא מעובד וממתין במתח לאיזה פועל נמרץ שיעביר את המחרשה שלו על פני ארץ המדבר המכוסה קוצים ומכשולים.

אחד כזה קם לבסוף בדמותו של סמואל בושאר. בהירוזויקון שלו 1 , אנדרטה של ​​למידה ותעשיה עצומה, מקדיש בושאר מקום רב לדיון בתכלת וארגמן, תוך שימת לב מיוחדת, בהתאם לתוכנית עבודתו, להיבט הזואולוגי של הנושא. אמנם הוא לא עושה שום ניסיון לזהות את המינים המספקים תכלת וארגמן, בהתאמה, עם מינים ממשיים השוכנים בעומקים, אבל הוא כן מנסה לגלות אותם מחדש בתיאורים החלשים והרדודים של פליניוס של הרכיכות הסגולות: 

"מוכח שתכלת, וארגמן, הם שני סוגים של סגול ימי, שהראשון הוא כחול של רכיכות, והשני סגול אמיתי, ועשוי ממה שנקרא פורפורה" "Probatur תכלת Tekhelet, et ארגמן Argaman, esse marinae Purpurae duo genera, quorum ille caeruleum ex conchylie, hoc proprie purpureum fuetit, ex Purpurae proprie dictae sanie factum."2

בושאר, הטוען כי ה-Purpura conchyliata הופק ממין מסוים נבדל מאלה המשמשים לצביעה של פורפורה, מזהה את תכלת עם הצבע המתקבל מהראשון וארגמן עם זה המופק מהמין המניב את הפורפורה במובן המוחלט.

זיהויו של תכלת מבוסס על ההיגיון הבא: תכלת על פי המסורת היהודית היא צבע כחול שהופק מצבע של מין מסוים של חלזון ימי בעל קונכייה. זן מסוים של סגול רכיכתי היה בצבע כחול: לכן תכלת צריכה להיות מזוהה עם הזן המסוים הזה. מובן מאליו שהטיעון נשען בסופו של דבר על ההנחה שלקינתוס של ה-LXX זהה לתכלת של התלמוד ושל הרמב"ם. נימוקיו של בושאר ייבדקו בהמשך.

העובד הבא בתחום הסגול השמי היה ג'יי בראוניוס 3. תרומתו לחקירת הנושא מציגה מעט שניתן לאפיין כהתקדמות מובהקת לדברי בושאר.

  1. Bochart. Samuel, Hierozoicon, London (1663), part II, chs. 9-11.
  2. Idem, p. 736.
  3. Braun, Johannes, בגדי כהנים id est Vestibus sacerdotum.