ג. ייעודים מיוחדים למינים המפיקים תכלת וארגמן בהתאמה.

האם היו שמות מיוחדים ששימשו למינים השונים המספקים את התכלת מחד ואת הארגמן מאידך? אם חלזון חמר מציין את ה-Purpura hemastoma, השאלה כמובן תקבל מענה חלקי. האם אלה יובחנו כחלזון של תכלת וחלזון של ארגמן בהתאמה?

ברייתא המצוטטת מנחות מ"ד א והברייתא בציצית נותנת תיאור של חלזון המייצר את צבע התכלת.

מכיוון שמטרתה של אותה בריתה היא, ככל הנראה, לספק רמז לזיהוי החלזון, האם לא היה די רק לציין את שמו המיוחד? האם עלינו להסיק אם כן שלא היה קיים כינוי מסוים כזה? או שמא השם המיוחד שלו "חלזון של תכלת" שכמובן לא היה מעניק כשלעצמו את המפתח לזיהוי המין?

באופן כללי, רוב ההתייחסויות לחלזון נוגעות למינים המספקים את התכלת והארגמן, אך איש, נקווה, לא יחזור על הטעות הראשונית שביצע G.E. ליינר של לאחד את כל ההתייחסויות לחלזון כאילו חלות אך ורק על חלזון של תכלת.

מובאת ברייתא (ע"ה, שבת א.) המתייחסת למספר העבירות שנעשו בדייג ובריסוק חלזון בשבת. הגמרא (יב), בתשובה לשאלה מסויימת שהועלתה לגבי אותה ברייתא, טוענת אמירה מסוימת שיכולה לחול רק על רכיכות המפיקות סגול מבלי לספק את הנחת היסוד הנחוצה לכאורה שיש להבין את הברייתא כבעלת התייחסות רק לאותם מינים. ניתן לקחת זאת כאינדיקציה לכך שכאשר לא נאמר להיפך, יש להבין את חלזון בתלמוד כחל על הרכיכות המפיקות סגול. אולם בבחינה מדוקדקת יותר מתברר כי הקטע הנדון אינו מחייב מסקנה כזו. ההנחה השקטה העומדת בבסיס הגמרא פשוט מבוססת על השיקול המובן מאליו שליהודי לא תהיה סיבה לדוג אף רכיכות מלבד אלו המפיקות סגול; שכן הרכיכות שייכות לחיות הטמאות שאסור ליהודים לאכול: הציווי גם אוסר על עיסוק ישיר במסחר של מאכלים טמאים. ¹ כדי לענות על ההתנגדות האפשרית שיהודי שדג בשבת עשוי לאכול גם מזון אסור, עלי להוסיף שהברייתא עוסקת בעבירה מחמת בורות (שוגג). דייג של רכיכות למטרות רפואיות יהיה נדיר מכדי לחייב ולבטא שלילה מצד הגמרא. מלבד שיקול זה כנראה שיהודים לא היו דגים בעצמם את המינים הדרושים להם לשימושים רפואיים אלא היו רוכשים אותם מסוחרים גויים.