ב. שמות ייחודיים של מינים
שמות ייחודיים למינים של רכיכות מופיעים רק לעתים רחוקות בתלמוד. עבודה זרה כ"ח ב משקדי חלזונא מופיע. לאיזה מין מסוים מתייחסים יהיה קשה לקבוע. הרמז היחיד שמספק הטקסט הוא האינדיקציה לכך שהוא משמש לריפוי טחורים. בעותקים שלנו יש משקדי עם ד' הערוך קורא משקרי עם ר'. 1 Lewysohn משווה את המילה ל-nisuka (קליפה כפולה). זה לכל הפחות מפוקפק. קוהוט שמקבל את קריאת הערוך ומחבר משקרי עם ה-shakar הערבי (אדום עז) מזהה את המין עם הפורפירה-פורפורה של אריסטו ופליניוס: משקרי חלזונא פירושו אפוא "הרכיכות האדומות מאוד", כלומר הרכיכות המפיקות צבע אדום. ספק אם זהו הזיהוי האמיתי.
לא הצליחו למצוא את מקור הרפואה העתיקה על השימוש של פורפורה בטיפול בטחורים. אבל מכיוון שלא הרחקתי מספיק את חקירותיי, לא נכון לשים דגש על התוצאה השלילית של מחקריי בכיוון זה. ברפואה המודרנית לא ידוע דבר על שימוש כזה באף מיני רכיכות. אני טוען את הקביעה הזו בסמכותו של מומחה בולט:
"הפקולטה לרפואה, המעבדה לפרמקולוגיה ועניינים רפואיים של אוניברסיטת פריז. אדוני, לצערי הרב, בלתי אפשרי עבורי לספק לך מידע שימושי על הנקודות בהן רצית להתייעץ איתי. המוצרים שאתה מתאר לי כבר אינם בשימוש במשך זמן רב בטיפול הנוכחי ואין להם ערך … ד"ר ג. טיורבד." |
"Faculté de Medicine, Université de Paris Laboratoire de Pharmacologie et de Matière Medicale. Monsieur, Il m'est, a mon grand regret, impossible de vous fournir d'utiles renseignements sur les points relativement auxquels vous m'avez fait l'honneur de me consulter. Les produits dont vous me parlez ne sont plus usités depuis longtemps dans la thérapeutique courante et ils n'ont aucune valeur … Dr. G. Tourbed." |
התנגדות חזקה יותר מובאת מהנסיבות שלפחות עד כמה שידוע לי, שקר עם ש לעולם לא משמש לאדום בתלמודים ובמדרשים: סקרתא,סיקרא,שקר אכן מציינים צבע או דיו אדום. ולכן, או:
- שהכינוי המסוים הוא מילת השאלה מערבית; או
- שכל התיאור נגזר ממקור ערבי
זה לא סביר במיוחד, אין בסיס בכלל להניח שהיהודים הפלסטינים בערך בסוף המאה ה-3 היו תלויים בערבים בענייני זואולוגיה ימית.
2 על (ב) אפשר לומר משהו. ישנן כמה רמיזות בתלמוד לתרופות שהובאו על ידי מטיילים ערבים.
לא מצאתי שום ייעוד מסוים של מינים של רכיכות בלקסיקונים הערביים שבהם חיפשתי. פרופסור ברתולמי, פרופסור לערבית ב-Ecole des Hautes Etudes, מודיע לי שגם הוא לא.
קוהוט מציע עוד שהסברו על משקרי חלזונא עשוי להאיר על מדרש רבה בראשית צ"א
קחו מזמרת הארץ … דברים שהם מזמרין בעולם חלזון חמר קטיף וכר.
חמר זה לא פשוט. (ראו את הפירושים.) קוהוט מציע לחבר את החמר עם המילה הקודמת, תוך שהוא לוקח את השניים כביטוי מורכב חמר חלזון – החלזון האדום (ערבית: ilamia = אדום), הפורפורה של הקדמונים. ידוע שהסגול הפיניקי היה מפורסם מעבר לכל השאר.
זה לא רע בכלל, אבל חמר היא לא המילה הרגילה לאדום בספרות התלמודית והמדרשית. יתר על כן, הקטע בעברית, עלינו לצפות לחלזון אדום ולא לחלזון חמר. האם הכינוי נובע ממקור ערבי?
הספק שהובע בקשר למשקרי חל גם כאן. או שמא יש להניח שחלזון חמר חוזר לתקופה שמית מוקדמת שבה השימוש העברי עדיין שמר על זיקה קרובה מאוד לערבית, ובכך מצביע על כך שהעברים הכירו את צביעת הסגול האדום כבר בתקופת הפרה-מקרא?
It is, however, possible to think of חלזון חמר in this instance as being connected with the Biblical חמר deep-red wine, wine of the best quality.3 Argaman of the best quality was conceived as a reproduction of the colour of black-red wine:4
עם זאת, ניתן לחשוב על חלזון חמר במקרה זה כקשור ליין אדום עמוק חמר המקראי, יין באיכות הטובה ביותר. 5 ארגמן באיכות הטובה ביותר נתפס כשחזור של צבע שחור-אדום. יין: 6
בבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה יהא ארגון טב לבושוה׳ וכו׳
ה-Purpura hemastoma שנותנת סגול אדום-כהה שימשה כנראה בייצור הסגול האדום-הצורי הכהה. חלזון חמר יהיה אז השם העברי למין הנקרא כיום Purpura hemastoma. אור מבורך אפוא יושפך על הקטע המדרשי המזכיר את חלזון חמר כראשון בין המוצרים שבהם כנען נודע בעבר. הערבים המודרניים החיים על חוף חיפה מכנים את החלזון הסגול 7 כ- אלחלזון אחמר הם אינם מכנים אותו אלשקר חלזון כפי שהיו צריכים לעשות, אם ההסבר של קוהוט על משקרי חלזון היה נכון. ה-Purpura hemastoma מיוצגת במידה רבה בקרב הרכיכות הנותנות סגול השוכנות באזור זה. פרופסור פרידלנדר הודיע לי שהוא עומד לנסוע לחיפה במטרה לערוך מחקרים על המבנה הכימי של הצבע שמספק אותו מין. כל אוהבי המדע יאחלו לו הצלחה רבה. הכינוי אחמר, אגב, עשוי, לדעתי, לנבוע לא מהצבע של הפיגמנט המופרש מה-Purpura hemastoma אלא דווקא מהצבע האדום הכתום העז של הפה של החיה. (השוו Purpura hemastoma: Pourpre בעל פה דם).
- Idem, p. 368, p. 283.
- E.g. 82 שבתb 110b.
- Deut. XXXII, 14; Is. XXVIII, 2.
- Targum Onkelos, Gen. XLIX, 11.; Cf. Ovid, Faest. II, 316; Cf. Bluemner, Hugo, Die Farbenreichnungen bei den römischen Dichtern, Berlin (1892), p. 192.
- Deut. XXXII, 14; Is. XXVIII, 2.
- Targum Onkelos, Gen. XLIX, 11.; Cf. Ovid, Faest. II, 316; Cf. Bluemner, Hugo, Die Farbenreichnungen bei den römischen Dichtern, Berlin (1892), p. 192.
- Schwartz. Yehoseph, A descriptive geography . . . of Palestine, Philadelphia (1850), p. 197.