ג. תאוריית הארגמן של פרופסור ריידל

בתרומה לאטימולוגיה של התכלת והארגמן שפורסמה לאחרונה, מגיע הסופר, ד"ר ריידל, למסקנה החדשה כי יש לתרגם את תכלת כסגול ואת ארגמן כאדום הודי. ¹ לפיכך ארגמן לדבריו אינו סגול ימי כלל אלא צבע צמחי. הוא מתייחס, כמובן, ממש בתחילת חיבורו לגרסאות היווניות, אבל את לקינתוס הוא מבין לא נכון ואת השימוש במונח פורפירה לארגמן הוא פשוט דוחה. ² לעת עתה די להעיר שריידל קפץ למסקנות ללא התייחסות לכל המידע. טוב ויפה לטעון את חוסר הנכונות של תיאור זה או אחר בגרסאות הישנות, אבל במקרה כמו זה הנוכחי, כל טיעון ודיאלקטיקה הוא רק דיבורים ריקים. מחברי ה-LXX, פילון ויוספוס, חיו כולם בזמנים שבהם השתמשו במקדש גם בתכלת וגם בארגמן. יוספוס כיהן את עצמו במקדש. התיאורים שלהם אינם רק תיאורים; הן עדויות שאין להטיל עליהן ספק, לפיהן תכלת וארגמן בימי בית שני היו ידועים וסומנו על ידי לקינתוס ופורפירה בהתאמה. הטיעון היחיד שהמוח הספקני ביותר יכול לטעון יהיה לפקפק אם שלטונות הכוהנים של בית שני פירשו נכון את המונחים הללו, והאם לא היו יכולים לקבל המלצה טובה יותר אילו התייעצו עם איזה חוקר תנ"ך שאולי היה מלמד אותם לאמץ "אדום הודי” במקום סגול ימי לארגמן של בגדי הקודש ושל וילונות המקדש.

———-

In a recent contribution to the etymology of Tekhelet and Argaman, the writer, Dr. Riedel, reaches the novel conclusion that Tekhelet should be rendered by purple and Argaman by Indian-red (Indisch rot)³. Thus Argaman according to him is not purple at all but a vegetable dyestuff. He refers, of course, at the very beginning of his essay to the Greek versions, but Iakinthos he misunderstands and Porphyra for Argaman he simply rejects.⁴ For the present suffice it to remark that Riedel has reckoned without the host. It is all very well arguing the incorrectness of this or that rendering in the old versions, but in a case like the present one, any amount of argument and dialectic is so much empty talk. The authors of the LXX, Philo and Josephus, all lived in times when both Tekhelet and Argaman were used in the temple. Josephus indeed officiated himself in the Sanctuary. Their renderings are not merely renderings; they are unimpeachable testimonies that Tekhelet and Argaman in the days of the Second Temple were known as, and designated by, Iakinthos and Porphyra respectively. The worst that the most sceptical mind could do would be to doubt whether the priestly authorities of the Second Temple rightly interpreted these terms, and whether they had not been better advised had they consulted some Biblical scholar who might have taught them to adopt "Indisch rot" instead of purple for the Argaman of the sacerdotal vestments and of the temple curtains.