ד. תקילטו וארגמנו בכתבי היתדות.

בכתובות האשוריות אנו פוגשים לעתים קרובות את סיפאטו תקילטו, צמר תכלת, וסיפאטור ארגמנו, צמר ארגמן. תקילטו מופיע כבר במכתבי תל-אל-עמארנה בסביבות 1500-1300 לפני הספירה. זה, כפי שהודיע ​​לי בחביבות פרופסור סטיבן לנגדון, פרופסור שיליטו לאשורולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, הוא האזכור המוקדם ביותר של תקילטו. באשורית, לפי פרופסור לנגדון, תקילטו אינו מתרחש לפני המאה ה-8 לפני הספירה. "המילה מופיעה במיתני", כך קובע פרופסור לנגדון בהודעה פרטית אליי, "בערך באותו זמן כמו בבבל, מכאן שאנו עשויים להסיק שהם שאלו אותה מהעמיים המיתני או הארמיים. ייתכן שהיא, כמו ארגמנו, בסופו של דבר מילת השאלה מהודו 1. נראה שטקילטו הובא לבבל על ידי הקאסיטים. זה מופיע במסמכים העסקיים של מלכי קאסיטים, והפך לעדכני בבבל לאחר המאה ה-16, ארגמנו, או סגול בהיר, מופיע לראשונה באשור בערך במאה השמינית. עד כמה שידוע לי, זה בכלל לא קורה בבבל".

בטקסטים האשוריים גם תקילטו וגם ארגמנו מופיעים רק כאובייקטים של הוקרה. "אין שום דבר", קובע פרופסור סייס בתשובה לשאלתי, "בלקסיקוני כתב היתדות עד כמה שידוע לי, שמאיר על משמעותם, וגם אין שום דבר הקשור לשימוש בהם במקדש." "אף אחת מהמילים הללו", מודיע לי פרופסור לנגדון בתשובה הנ"ל, "לא משמשת מלבד בקשר לצמר"

2

3

.  האשורולוג המלומד מתכוון, אני חושב, שהם אינם מופיעים ככינוי צבע של כל חומר אחר. עם זאת, ישנם שני מקרים או יותר שבהם קודמת להם מילה אחרת מאשר סיפאטו (צמר): "Kito… subatu takiltu subatu Argamannu -… cloth of takiltu, cloth of Argamannu";2 "a-na mu-ti i ta -kil-tav-ar-ga-man-nu."3 האם אם כן, התרחשות סיפאטו עם תקילטו או ארגמנו מרמזת כי בדים אלה היו עשויים גם מחומר אחר מלבד צמר, כי אחרת לא היה צורך לציין את הטבע של החומר? ממש לא! המטרה של סיפאטו בחיבורים אלה הוא פשוט לתאר את החומר כצמר גולמי בניגוד לבד או טקסטיל (סובאטו או מילה כזו). להיפך, העובדה שסובאטו אינה נושאת עמה אינדיקציה של החומר מצדיקה את ההסקה כי זה היה בכל המקרים זהה, כלומר צמר. אבל איך נסביר קיטו, שפירושו פשתן? הקושי כבר נדון בהיבטים אחרים בקשר למצרים. יעניין את הקורא ללמוד את השקפתו של פרופסור לנגדון. בתשובה להתנגדות שהעליתי מ"קיטו תקילטו" נגד קביעתו ש"אף אחת מהמילים הללו לא מופיעה מלבד בקשר לצמר", אומר הפרופסור המלומד, שכתב בתאריך 8 בפברואר 1914: "הקטע הזה תומלל באופן שגוי. אין קיטו תקילטו בשום מקום." לפיכך, לדברי פרופסור לנגדון, יש סוף לעניין אחת ולתמיד. עם זאת, אני יכול להוסיף שפרופסור סייס, בתשובתו לי לגבי קיטו תקילטו, אינו אומר דבר נגד נכונות התמלול, אלא פשוט מסביר את העילות לפירוש קיטו כפשתן, אולם מציע שאולי פירושו עשוי להיות כותנה, שכן, כפי שהראה קינג, כותנה שימשה בעבר בבבל.

מעטה סגול מעוטר בפסים לבנים היוותה חלק מהסמל המלכותי באשור. 4 סגול נלבש גם על ידי מלכי בבל. 5 עם זאת, נראה שזה לא היה מוגבל לבני המלוכה באשור, לפחות לא בקשר לתכלת. יחזקאל מדבר על מושלים ושליטים אשוריים, "לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רוכבי סוסים" 6 אין אזכור של ארגמן. האם זה בגלל שסוג זה של סגול היה הפריבילגיה המיוחדת של המלך? נראה שדניאל 7 נותן תמיכה מסוימת למסקנה זו, לפחות בכל הנוגע לבבל, אבל אני צריך להסס בהדגשת נקודה זו. איזה אור, אם בכלל, נשפך על העניין מהצהרתו של פרופסור לנגדון שארגמנו כלל לא מתרחש בבבל?

על סרדנפאל (Assur-bani-pal, 668-626 B.C) מסופר, להמחשת הנשיות שלו, שהוא בזבז חלק מזמנו היקר בטוויית צמר סגול. 8

האם בוצעה צביעת סגול באשור? מיחזקאל אנו למדים שסוחרים אשורים סיפקו לסוחרים הצוריים את התכלת. "חרן וכנה ועדן רוכלי שבא אשור כלמד רכלתך. המה רכליך במכללים, בגלומי תכלת ורקמה וכו'." 9 הקושי המטופל בפרק זה בקשר לאיי אלישה חל גם כאן, והפתרון שהוצע שם עשוי להיות מאומץ גם במקרה הנוכחי. אבל בעצם שני המקרים לא בדיוק מקבילים. התכלת והארגמן שמיוצרים באיי אלישה מתוארים כמובן כמיובאים לשימוש ביתי, לקישוט החיים בצור; ואילו פסוקים כג-כד מדברים על אספקת סחורה לנסיכי הסוחרים הצורים למסחר העירוני שלהם. Argaman furnished by the Isles of Elishah are obviously described as imported for home use,10 עד כמה שהסגול שלהם היה מצוין, צור לא יכלה לספק לכל העולם, ויהיו מספר מפעלי סגול חוץ-פיניקיים שישלחו את מרכולתם לצור, אשת הים, למשלוח והובלה על ידי סוחריה ומלחיה אל מרכזי מסחר שונים. בריטניה מספקת הרבה מקבילות. אותן הערות חלות על חרן, המוזכר אף הוא, 11 כמי שהיה נוהג לספק ארגמן בין שאר סוגי הסחורה.

אולם אם צביעת סגול הייתה, כפי שנראה סביר, מוגבלת, לפחות בימי המקרא, לאדמות החוף, אשור ממש לא הייתה במקום הנכון בקשר לייצור סגול, אבל אפשר לחשוב על סוחרים אשורים המשדרים לחברות צור סגול צבוע במפרץ הפרסי. הים היבשתי של נג'ף (Bahr Nedjefk, אגם מים מתוקים, כמעט ולא מספק רכיכות המפיקות סגול; הסוגים Murex ו-Purpura אינם יכולים לחיות במים מתוקים. אין לי מידע לגבי Janthina ו- Aplysia. עם זאת, לאור העובדה שאגמים ונהרות מכילים גם מינים מסוימים של רכיכות מפיקות צבע, איננו יכולים לאשר בוודאות מוחלטת שצביעת סגול עם פיגמנט רכיכות מעולם לא הייתה נהוגה בחופי הנג'ף. 12

רב הונא, ישראלי מהאגדה, מציג את יהושע ז', כא, אדרת שנער מאת כותרא בבליא, "גלימה סגולה בבלית", 13 עם זאת, לא בהכרח רומז שבבל הייתה בית לצבע סגול בתקופתו. צמר סגול מכל מקום עשוי, כמובן, להיות מעובד לבדים בבבל, שהתפרסמה בעבודות הטקסטיל שלה.

14

ד"ר דדקיינד15 מפרש את המטאפורה הנפוצה בטקסטים האשוריים של צביעה של שדה הקרב בדם האויבים כמו צמר צבוע כמרמזת לאריג הסגול המיוחד המכונה טיריה דיבאפה בפליניוס, שדמה לצבע של דם קרוש. אם זה נכון, אז מהתדירות שבה הדמיון מתרחש בקשר כזה נוכל אולי להסיק שסגול ארגמן, אם לא נצבע בפועל באשור, היה לפחות בשימוש נפוץ מאוד באותה מדינה, כי אחרת, איך הצבע המסוים הזה הרשים את המוח הפופולרי עד כדי כך שהוליד ביטוי כזה נפוץ? אולם מיחזקאל, 16 נראה במידת מה שתכלת, אשר יהא צבעה אשר יהיה, לא דמה לדם, והייתה הזן הסגול האופנתי יותר או הנפוץ יותר באשור. עם זאת, לדעתי, אין צורך לבחון את הטיעונים הללו, שכן ההסקה שהסיק הפורפירולוג המובהק נוגע לצביעת צמר עם חומר צבע, בין אם צמחי או מבעלי חיים, גם לא בהכרח אדום. כשמזמור התהילים העברי מקונן: "אלוהים! באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך… נתנו את נבלת עבדיך מאכל… שפכו את דמם כמים סביבות ירושלים," הוא בהחלט לא רומז לצבע של דם או מים.

  1. Towards the end of this letter, however, the learned professor says with reference to my suggestion that Tekhelet may be connected with the Sanscrit Kola "The word looks Semitic and not Indian".​
  2. Sn. Rass. line 56.
  3. Oppert, Jules, Grande inscription du palais de Khorsabad. Paris (1863).
  4. Steger, Adrian, "De Purpura Sacrae Dignitatis Insigni," in Dedekind, Beitrag, I, p. 295.
  5. Tertullian,ibid.. I.C.; Xenophon, Phaideaia, p. VII.
  6. Ezekiel, Ch. XXXIII, v.6.
  7. Daniel, Ch. V, v.7.
  8. Justin, I, 32.
  9. Ezekiel, Ch. XXVII, v.23-24.
  10. תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך
  11. Idem, ν.16.
  12. It might be of some interest to recall the tradition associating the Phoenicians with Lake Nejef. "The Syrian nation was founded by the Phoenicians, who, being troubled with earthquake, left their native country and settled first on the banks of the Assyrian lake, and afterwards on the coast of the Mediterranean, where they built a city which they called Sidon, on account of the abundance of fish, for the Phoenicians call fish 'sidon.'" (Justinus XVIII, III, 2). The Assyrian lake is probably the Bahr Nedjef.
  13. Yalkut Shimoni.
  14. In the Midrash Rabbah the question is advanced "What has Babylonia to do here?" R. Simeon ben Johai reported a tradition: every king and every ruler who had no dominion in Palestine would say "I am nothing worth!" As for the King of Babylonia, his viceroy had his abode in Jericho, forwarding dates to his superior and receiving from him gifts in return." We now know, of course, that Babylonian influence prevailed in Palestine down to shortly before the Israelite conquest.
  15. Dedekind, Recherches, 109.
  16. Ezekiel, Ch. XXIII, v.6.