ב. מסורת המייחסת לפיניקים את גילוי צביעת הסגול

האמונה במקור הפיניקי של צביעת הסגול, שהייתה כה רווחת בעת העתיקה, מתרחשת שוב ושוב בכתבים על סגול אפילו בתקופה האחרונה. רמז מאיר עיניים שזרק פיטשמן, שלא ניתן לחשוד בו לנטייה לזלזול בהישגיהם של הפיניקים, נושאי ההיסטוריה הגדולה שלו, לא זכה להערכה הראויה.

"רבות מהתוצאות של תרבות המזרח, שאנשי המערב התוודעו אליה לראשונה בתיווך של סוחרים פיניקים, וכמה מיומנויות שהפיניקים למדו רק מעמים זרים, אך לבסוף השיגו בהן בקיאות עצמאית, היו נחשבות בטעות בעיני הקדמונים כהישגים והמצאות של הפיניקים… עדיין לא ברור אם אותן אומנויות, שלפי שיקול דעתם של הקדמונים, הפיניקים היו הטובים ביותר בהן, הכנת הצבע הסגול והצביעה עמו הומצאו בפניקיה. ” "Viele Ergebnisse der Kultur des Morgenlandes, die den Völkern des Westens zuerst durch Vermittlung Phönizischer Handelsleute bekannt wurden und manch Fertigkeiten, welche die Phönizier zuerst fremden Völkern nur abgelernt, in denen sie es jedoch schliesslich zu selbstständige Tüchtigkeit gebracht hatten, sind von den Alten mit Unrecht als Errungenschaften und Erfindungen der Phönizier betrachten worden…. Unsicher ist selbst ob diejenigen Kunstfertigkeiten, auf welche nach dem Urtheil der Alten die Phönizier sich am besten verstanden haben, die Bereitung der Purpurfarbe und das Färben mit demselben zuerst in Phönizien ausgeübt worden ist."1

לג'ורג' טריון היה האינסטינקט הנכון כשכתב:

"סביר להניח שכל העמים העתיקים הגרים באזור חופי הים הכירו בטעות את המאפיין הזה המשותף לכל כך הרבה רכיכות במועד מוקדם מאוד." "It is probably that all ancient peoples inhabiting sea-shores have become accidentally acquainted with this property common to so many molluscs at a very early date."2

הילידים שמבצעים צביעת סגול עם Purpura patula ו-Purpura lapillus בחופים רבים של מרכז אמריקה אינם מתחרים של הפיניקים ואפילו פחות של הכובשים הספרדים, שכן, כפי שמציין א' פון מרטנס בצדק 3,  צביעת הסגול מתה על חופי הים התיכון הרבה לפני גילוי אמריקה. המסורת המייחסת לזכותה של פניקיה את המצאת צביעת הסגול נכונה כנראה רק במובן המצומצם, כי בחופי אותה מדינה הובאה האמנות לשלמותה הטכנית. על כך יש לנו עדויות בהערכה הגבוהה שבה זכה הסגול הפיניקי בכל העולם. סטרבו קובע שהסגול הצורי היה מוערך מעל לכל השאר. גם הסגול הלקוני נהנה מתהילה גדולה, אבל לא ברמה של הפיניקית. עם זאת, יש לציין גם שהמצוינות של הסגול של אותה מוצא יוחסה בחלקה לאיכויות הפנימיות של החלזונות הסגולים החיים במימי הפיניקים. 4

עם זה יש להשוות דרשה של ר' לוי במדרש רבה בראשית, צ', המחשיבה את החלזון, או את הרכיכה הסגולה בין החפצים הפלסטינים האופייניים ששלח יעקב במתנה ליוסף. בכך שהיא מייחדת את הרכיכה הסגולה, משקפת האגדה, אני חושב, את האמונה, הקיימת בזמנה, בתכונות יוצאות הדופן של הפלסטינים, או ליתר דיוק הפיניקים והפורפורות.

לאחר ששקלנו את חוסר הסבירות שהפיניקים היו המגלים היחידים, אולי אין זה מרחיק לכת לשאול האם הפיניקים היו המגלים בכלל, או, במילים אחרות, האם הם עצמם לא שאלו מאומה אחרת את סוד צביעת הסגול. פיטשמן כמעט אמר את זה:

"המונחים המקובלים בעברית עבור הצבעים הסגולים הם לא ממקור כנעני". "Die Benennungen welche in Hebräischen für die Purpurfarben üblich sind, sind schwerlich Kanaanaischen Ursprung."5

אולם ההיסטוריון של הפיניקים השמיט את נימוקיו לקביעה זו. השמות שאליהם הוא מתייחס הם כמובן תכלת וארגמן. בארמית תכלת וארמנא, אשורית, תקילטו וארגמנו. מדוע ייתכן שתכלת לא תהיה שמית גרידא? האטימולוגיה המתקבלת על הדעת של ארגמן או ארגון היא שהחיבור שלו עם הסנסקריט ragamen ו-ragavan, שניהם שמות תואר שנגזרו מ-raga = red  6 (ברני'ס ב-Thesauriis Addit.I. Gesenius). האטימולוגיה של תכלת הוסברה בצורה פחות מספקת. לעומת זאת, אם ארגמן מגיע מהודו, אולי תכלת, בת לוויתה הקבועה, לא תמצא את מקורה ב"קאלה" הסנסקריט, כחול כהה, כחול אינדיגו? ההודים דורגו ברמה גבוה כצובעים. 7 האם ​​הם ביצעו צביעת סגול טרם חקרתי. קטסיאס קובע שההודים הפגינו מיומנות נפלאה בחיקוי צבע הסגול באמצעות חומר צבע מירקות. 8

אם גם תכלת וגם ארגמן הם ממוצא הודי, אז בהחלט סביר להניח שהפיניקים השיגו את הדבר בדיוק מאותו מקור שממנו קיבלו את השם. הם אולי עשו זאת כשהם עדיין חיו במפרץ הפרסי, לפני הגירתם לסוריה. ייתכן שההודים נטשו בינתיים את השימוש בצבעי בעלי חיים ימיים מסיבות מסוימות שלא ניתן עוד לברר. מצד שני, באותה מידה ייתכן שהפיניקים שאלו רק את השם אבל לא את הדבר עצמו, פשוט סיגלו לצבעים המיוצרים מחילזון הים הסגול מונחים הנהוגים בהודו, בצורותיהם המקומיות, כמובן, להבדיל בין הצבעים המתאימים שהתקבלו מצבע ירקות; אבל גם בהנחה חלופית זו נצטרך להודות במידה מסוימת בתלות הפיניקית במלאכת הצביעה ההודית. אולם הגזירה המוצעת כאן עבור תכלת, אינה בעלת מהווה בסיס איתן להשערות מרחיקות לכת כל כך; הגזירה של הארגמן, למרות שהיא סבירה, אינה חפה לחלוטין מספק. ספרות פיניקית, כמובן, כמעט ולא קיימת. לא עשיתי חיפוש אחר תכלת או ארגמן בפלאטוס, אבל סביר מאוד שזה לא מופיע שם. בסנצ'ריאתון ובפילון בילוס לא מצאתי אזכור לסגול. ככל שלמדנו לקשר את פניקיה לסגול, הרגשתי מאוכזב על כך שלא מצאתי אזכור אחד של תכלת או ארגמן בכתובת הפיניקית שפורסם ב- Corpus Inscriptionum Semiticarum. אולי מישהו אחר יצליח יותר ממני. אני מציין עובדה זו רק במטרה להסית אחרים לחיפוש מעמיק יותר, מבלי לרמוז ולו במעט ששתיקת הכתובות מאפשרת להטיל ספק בעליונות הנחשבת של הפיניקים כיצרני הסגול.

קושי אמיתי מציע יחזקאל כז, ז: "תכלת וארגמן מאיי אלישה, היה מכסך". וזה נמצא בקינה על צור! זה לא מיותר? 9 יחזקאל, יש להדגיש באופן מובהק, אינו מצדיק ולו במעט את המסקנה ש"איי אלישה" היו המרכזים היחידים של ייצור הסגול, או שבצור לא יצרו סגול כלל. מה שהנביא כן רומז הוא ש"איי אלישה" היו יצרני הסגול הטובים ביותר וכי מרכולתם כשיובאו לצור השליכו את הבדים המקומיים לצל.

באופן דומה, במחצית הראשונה של פסוק זה נאמר כי מצרים השתמשה ב"פשתן עדין (שש)" ברקמה. כיום, אנו יודעים שמצרים הייתה בולטת בייצור פשתן עדין. אנלוגיה זו לבדה תבסס מספיק את ההסקה הנגזרת מהמחצית השנייה של הפסוק לגבי "איי אלישה".

איפה האיים או החופים האלה? זיהויים שונים הוצעו בחופי הפלופונס 10 , קרתגו, סיציליה וכו'. לאחרונה האיים זוהו עם אלסה או אלאסיה של הטקסטים המצריים. האחרון, לפי פרופסור מספרו, הינו החלק הצפוני של קוילוסוריה. פרופסור סייס מפנה את תשומת הלב לפפירוס היראטי, שנמצא כעת בהרמיטאז' בסנט פטרסבורג, ומראה בבירור שבניגוד להשערה של פרופסור מספרו, אלסה חייבת להיות סמוכה לחוף הים התיכון. במתן דיווח על שגרירות שנשלחה דרך הים למלך גבל בתקופתו של הכהן הגדול אור-הל, נאמר בטקסט: "ספינתם של השליחים המצריים נטרפה בחוף אלסה, שם לאחר מכן, אירחה אותם באורח מבורך מלכת המדינה."

התיאוריה המקובלת ביותר כיום היא שאלאסיה זהה לקפריסין 11 . מכאן נובע שקפריסין החזיקה בעת ובעונה אחת את מוקד ייצור הסגול. זה לא יתנגש כלל עם מה שאנחנו יודעים על האמנות והציוויליזציה הקפריסאית. אני לא מכיר מחקרים בנושא קפריסין כיצרנית סגול, אבל הקטע הבא ב-Dedekind עשוי, לדעתי, להיות מצוטט בצורה הולמת:

"על חומרים סגולים שונים . . . ראו את המאמר הפריזאי שלי על Oxyblatta בסדרה 3, כרך 4. של 'Archiven de Zoologie expérimentale et gén.', שם משכתי לראשונה את תשומת הלב לסגול משתנה על פסל ארטמיס מלרנקה (קפריסין) וכו'." "Über changeanten Purpurstoffe . . . siehe meinen Pariser Aufsatz über Oxyblatta in der 3 Serie, 4 Bd. der 'Archiven de Zoologie expérimentale et gén.,' wo ich zum ersten Male auf ein Purpur-changeant-Himation an einer Artemisstatue von Larnakei (Cypern) aufmerksam gemacht habe, etc."12

 

בין אם יש להשוות את אלישה לקפריסין או לא, יחזקאל כז, ז. מודה, לפחות לטעמי, שהבכורה הפיניקית הנודעת בעולם בייצור הסגול צעירה יותר מיחזקאל (נפטר בסביבות 571 לפנה"ס).

שגיאה המשותפת לגורמים ידועים רבים היא שהומרוס מתייחס לפיניקים כמפורסמים בזכות הבדים הסגולים שלהם. באמצעי מידע עדכני כל כך כמו המאמר "Phoenicia" במהדורה האחרונה של האנציקלופדיה הבריטית נאמרת הצהרה על כך, המקור המצוין הוא איליאדה, VI. 289. לאור הצטיינות המאמר בכללותו, ניתן, לדעתי, לסלוח על טעות יחידה זו, אך אסור להניח לאמירה מטעה במה שניתן לכנות יצירה לאומית, המהווה אנדרטה מפוארת למדע וללמידה הבריטית, לעבור ללא תיקון. לא מצאתי אצל הומרוס שמץ של התייחסות לפיניקים כיצרנים סגולים, שלא לומר על עליונותם ככאלה. איליאדה 6. 289 מדבר על נשים צידוניות כמיומנות יוצאת דופן בעבודת רקמה ("בגדים רקומים, עבודת נשים צידוניות"). אין כאן שום רמז לצביעת סגול או בכלל לסוג כלשהו, ​​אלא פשוט לעבודת רקמה אמנותית, מלאכה נשית בעיקר, במיוחד בעת העתיקה. שימו לב לקטע הזה ב-Perrot et Chiprez:

 "לרוב זו עבודת רקמה, זה מה שהלטינים כינו acu pingere; לא מבינים איך במלאכת הקדמונים אפשר היה לבצע בבד עצמו את כל הדמויות הללו שראינו מכסות את הבדים האשוריים, בתבליטים שבהם העתיקו את הפסלים בדיוק מדוקדק כל כך; עם המחט, לעומת זאת, כפי שבא לידי ביטוי כל כך טוב בביטוי הלטיני, אפשר להשיג בקלות את אותם אפקטים כמו עם מברשות; זה דורש רק מיומנות וזמן." "C'est le plus souvent broder a l'aiguille, c'est que les Latins appelaient acu pingere; on ne comprend pas comment avec le metier des anciens on aurait pu executer dans le tissu même toutes ces figures qui nous avons vu couvrir les étoffés assyriennes, dans les basreliefs ou les sculpteurs les ont copieés avec une si minutieuse exactitude; avec l'aiguille, au contraire, comme s'exprimait si bien la locution latine, on peut asiement obtenir les mêmes effets qu'avec les pinceaux; il n'y faut que de l'adresse et du temps."13

 

השוו עברית רקם ורוקם וכו יומא ע״ב ע״ב.

אגב, מהומרוס אנו למדים שבתקופתו צידון הייתה הבית של מיומנות הרקמה הגבוהה ביותר. העובדה שהחוטים הצבעוניים ששימשו בעבודת הרקמה הפיניקית היו של צביעה מקומית לא בהכרח נובעת מכך. יתכן כי אלה יובאו, בתקופתו של הומרוס, מחו"ל מקפריסין או ממקומות אחרים, בדיוק כפי שבזמן הרבה יותר מאוחר יעובד צמר סגול פיניקי לטקסטיל באשור. 14

ההיעדר אצל הומרוס של כל קשר של ייצור סגול עם הפיניקים נוטה, לדעתי, לחזק את הטענה שלי שהעליונות הפיניקית בהיבט זה היא מתקופה מאוחרת מיחזקאל.

שלמה מצווה על חירם מלך צור להשתמש בעץ ארז לבניית המקדש, אך לא תכלת או ארגמן 15 . לעומת זאת, הוא מבקש ממנו לשלוח לו "איש חכם לעשות" 16 . בארגמן ובכרמיל ובתכלת וכו'." 17 "ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ, ויעל עליו כרובים." זאת בהתאמה למצוינות הפיניקית ברקמה, עליה רמז הומרוס.

בתיאור המקביל במלכים 18 18 אין תשובה לכך, פשוט כי מלכים עוסק רק בעץ ובחומרים מינרלים.

  1. Pietschmann, Richard, Geschichte der Phönizien, Berlin (1885), p. 239.
  2. Tyron, G. ibid., p. 43.
  3. Martens, E. von, "Purpurfarbereien in Central America," Verhandlungen der Berliner Anthropologischen Gesellschaft, 22. Oktober 1898, p. 482-486.
  4. Pausanias, Percigesis of Greece. Book III, ch. 2. para. 6.
  5. Pietschmann, R., ibid., p. 239.
  6. תרגם may perhaps be the תפעל of רגם, red, bright, hence to enlighten, to illumine, to explain, to interpret. Cf..קידושין ל״א ע״ב ,לא צהריתו
  7. Lassen Christian, Indische Altertumskunde, Leipzig (1858), V.I, p. 277.
  8. Ctesias Cnidius, Ex Ctesia … excerptae historia, book XXL
  9. Curiously enough Professor Besnier in his really admirable article on "Purpura" in the Dictionnaire des Antiquités Grecques et Romaines refers to Ezekiel 27 as one of the sources speaking of Phoenicia as mistress of the art of purple-dyeing.
  10. Halevi, Joseph, Recherches Bibliques, Paris ( 1895), pp. 260-264. Also Saglio, Edmond; Daremberg, Victor Charles, "Purpura," Dictionnaire des Antiquités, Paris (1907), pp. 415-6.
  11. Driver, Samuel Rolles, Modern Research as Illustrating the Bible, London (1909), p. 32.
  12. Dedekind, ibid., v.I, p. 89.
  13. Perrot, Geoges, Chipier, Charles, Histoire de l'Art, dans l'Antiquité, Paris (1890), p. 877.
  14. Pausanias, ibid., Book V. ch. 12, para. 4.
  15. I Chronicles, ch. II, vs. 1, 2.
  16.  Idem, Ch. III, v. 14.
  17. Idem, Ch… II, v. 6.
  18. I Kings, Ch. V, v. 16; Ch. 7, v. 51.