ז. ניסיון שנעשה על ידי ג.ח. ליינר מראדזין לשיקום תכלת של ציצית; תולדות תכלת ראדזין
רק בשנת 1887, כ-28 שנים לאחר הניסויים המפורסמים של לקאז-דוטהירס, קם בישראל מחדש של תכלת בדמותו של רבי גרשון חנוך ליינר מראדזין, פולין הרוסית. נראה שליינר היה אחד מאותם יצורים אומללים, שבשל הנסיבות שבהן הם נולדו, מחמיצים את הגורל שקבע להם הטבע. ניחן בגאונות להמצאה ובכישרון בולט למחקר יכול היה ליינר להשיג הרבה בתחום המדע לו היו ניתנות לו ההזדמנויות הדרושות. הבן של רב-פלא ניאו-חסידי, 1 בכל זאת הצליח לרכוש ידע במספר שפות אירופיות, והיכרות עם מכניקה ורפואה. אהבתו לחידוש הראתה את עצמה לראשונה כאשר בצעירותו כבן 23 החל בפרסום יצירה שנועדה לספק בגמרא את הסדר השישי של המשנה שאינה מכוסה בגמרא הבבלית או הירושלמית. בחייו המאוחרים יותר, כאשר כבר החזיק בהנהגת כת חסידית כיורש של אביו, הוא גרם לבניית טחנה מרוהטת במכונות פרי המצאתו, אשר מסופר, הייתה מסוגלת להוציא מעל 35,000 קילו קמח מדי יום. זה היה נתון מדהים לייצור הפולני באותם ימים. המפעל, אגב, גרר בסופו של דבר את ליינר וכמה מחסידיו להרס כלכלי מוחלט.
בשנת 1887 הודיע ליינר לעולם בחוברת בשם "ספוני תמוני חול" כי לאחר עמל רב הוא סוף סוף פגע במין של רכיכה ימית הנותנות צבע העונה במלואו לתיאורים המסורתיים של חילזון של תכלת. המין המדובר, כזכור לקורא, הוא Sepia officinalis.
לקראת סיום הודעתו אומר הרב את ההצהרה החשובה הבאה: "יש ברשותי כמות של הפרשה דמוית דיו של אותו המין, אבל אף כימאי אינו מסוגל לנתח אותה. כשהגעתי לחוף הים התיכון, אבטחתי כמה מהחיות האלה בחיים, ואני אנסה, בעזרת ה', לחלץ את צבע התכלת מהחילזון הזה".
בשנה שלאחר מכן הוקם בראדזין בית צביעה לתכלת. בפרסום מאותה שנה שחיבר בוונציה, מסר ליינר תיאור תמציתי מאוד על ביקורו בנאפולי, ועל סידורים שנעשו על ידו לאספקת החילזון (כלומר, Sepia officinalis) מ"אי קטן בסוף הזרוע של הים המערבי".
באמצעות הוספת חומרים מסוימים חסרי צבע, הוא הודיע כי הצליח להפיק את צבע התכלת מהפרשת המין המדובר. הוא לא מסר פרטים אבל הוא הציע להראות את תהליך ייצור הצבע לכל מי שרצה לראות. הידיעה עוררה מיד מהומה של ממש ביהדות רוסיה.
חסידי הרב ראדזין בירכו על התגלית בהתלהבות ללא גבול. סיפורים זכו במהירות לתפוצה של פעולות ענק שבוצעו בחוף האיטלקי, בחיפוש אחר החילזון.
כמו כן, נלחש כי כתוצאה משיחה שקיים מנהיג החסידות עם האפיפיור, תפס האחרון הערצה כזו לרב מראדזין, עד שהוא שיבח אותו בהודעתו אל הצאר.
אולם ראשי החסידות האחרים נקטו תמיד בגישה של התנגדות עזה.
ההתנגדויות שנבעו מאותם מחוזות התרכזו בעיקר סביב אמירה שנמצאה בכתביו של ר' יצחק לוריא, אבי הקבלה החדשה, לפיה מחורבן בית המקדש ועד ביאת המשיח חייבת הציצית להיות מורכבת, מסיבות מיסטיות מסוימות, כולה מלבן (חוטים לבנים). קביעה דומה של ר' ישראל מקוז'ניץ דחקה גם יריבים חסידיים.
טיעון נוסף נגד התכלת של ליינר נלקח מקטע בזוהר 2 שבו הוכרז על ים הגנסרת (כנרת?) כמקום משכנו של חילזון התכלת.
התנגדות זו באמת העלתה את ליינר על קרן של דילמה. היה עליו או להכחיש את אמיתות הקטע הנדון, וכך להטיל עליו חיוב כפירה מצד החסידות בכלל, או להפיל את תגליתו לכל הרוחות. כדי להימלט מהקושי ליינר מצא מקלט בהתפלפלות.
גם בקרב המתנגדים או הלא-חסידים לא הצליח תכלת ראדזין לקבל אישור. הובעו תהיות לגבי האפשרות לגלות מחדש את החילזון ותהליך הצביעה על כל פרטיו. חוסר העמידות והיציבות שלו הצביעו כמפריכים את טענות תכלת ראדזין.
ההצהרה על הופעתו התקופתית של החילזון פעם בשבעים שנה סיפקה גם טיעון נגד התגלית לכאורה של ליינר.
שני השלטונות הרבניים הבכירים באותה תקופה ברוסיה היו ר' יצחק אלחנן ספקטור, רבה הראשי של קובנה (לטביה, נפטר 1896) ור' ישראל יהושע, הרב הראשי של קוטנא (פולין, נפטר 1893). ליינר לא השאיר אבן על כנה כדי לחלץ מהמפורסמים הללו דעה חיובית על התכלת שלו, אבל הוא בקושי זכה להצלחה.
המחלוקת על התכלת החדשה לא איחרה למצוא הד בעיר הקודש. התגורר באותה תקופה בירושלים ר' יהושע לייב דיסקין (נפטר 1897) הידוע בכינויו "הרב מבריסק", שהיה באמת גדול התלמודאים של התקופה.
נציג ירושלמי של תכלת ראדזין ניסה לשווא לגרום לדיסקין להתערב בעניין. 3
ההתנגדות הבוטה של רבנים בולטים רבים, יחס הנייטרליות העולה בחוסר הסתייגות מצד הרשויות העליונות והעוינות המוצהרת מצד ראשי החסידות האחרות, כל אלה יחדיו גרמן להדחת תכלצ ראדזין למעגל מצומצם של כת קטנה המורכבת מכ-7000-8000 משפחות. בית הצביעה שייסד ליינר ממשיך עד ימינו.
מעולם לא היה עולה בדעתי להעביר דגימה של תכלת ראדזין לניתוח כימי כדי לברר אם חומר הצביעה המופעל בראדזין באמת נגזר מהפרשת ה-Sepia
, אלמלא הנסיבות הבאות. במכתב שהופנה לפרופסור פרידלנדר, הזכרתי את התכלת שנוצר בראדזין. הפרופסור המלומד בתשובתו ביקש ממני להשיג לו דוח על תהליך הצביעה.
לאחר זמן מה העברתי לפרופסור פרידלנדר את תרגום דוח צביעה שמסר מר יהושע מאיר קייטלגיסר בהיעדרו של ר' מרדכי יוסף ליינר, בנו ויורשו של ר' גרשון חנוך ליינר.
ביחד עם העותק הזה שלחתי לפרופסור פרידלנדר דוגמה של תכלת שקיבלתי מראדזין באמצעות האדון הנ"ל. הנה תשובת הפרופסור:
|
אדון נכבד, לצערי עקב מחלה ממושכת, לא יכולתי לענות על מכתבך המעניין קודם לכן. בכל הנוגע לתהליך צביעת ראדזין, חסר בו חלק עיקרי חסר באופן אופייני, כלומר הצבע שבו צובעים את חוטי הצמר. זהו צבע זפת מודרני נפוץ מאוד. המידע על השימוש ב-Sepia הוא רק מטעה וזה די בלתי אפשרי להשתמש בו כדי לייצר את הצבע הזה. אפילו עם החלזונות הסגולים שאני מכיר, אני חושב שאי אפשר לייצר צבע כחול טהור… |
Darmstadt 4. IV. 1913 Sehr geehrter Herr, Durch laengere Krankheit war ich leider verhindert früher auf Ihren interessanten Brief zu antworten. Was zunächst das Farbenverfahren aus Radzin betrifft, so fehlt in demselben charakteristischerweise die Hauptsache, nämlich der Farbstoff mit dem der Wollfaden gefaerbt. Derselbe ist ein ganz gewöhnlicher moderner Teerfarbstoff. Die Angaben über die Verwendung von Sepia off. sind nur irreführend und es ist ganz unmöglich damit diese Färbung zu erzeugen. Auch mit den mir bekannten Purpurschnecken halte ich es für unmöglich ein reines Blau herzustellen… |
שפשפתי את עיני בקריאת השורות הקודמות. בדיקות שבוצעו ב-Fabrique des Gobelins הניבו בערך את אותה תוצאה:
|
משרד ההוראה הציבורי וייצור האמנויות הלאומיות פריז, 7 במאי 1913. אדוני, בדקתי, לפי רצונך, את הדגימה הכחולה ששלחת לי. אני לא מכיר שום צבע כחול טבעי מלבד אינדיגו שיכול לצבוע סיבי טקסטיל בצורה מוצקה. לגבי Sepia, זה נותן חום ולא כחול וגם את החום הזה לא קל לחבר לסיבים. הכחול שנשלח מציג את כל המאפיינים של הכחול הפרוסי המתקבל על ידי ניפוח של מלח ברזל ואשלגן… Ch. Vallette |
Ministère de l'Instruction Publique et des Beaux-Arts Manufacture Nationale des Gobelins Paris le 7 mai 1913. Monsieur, J'ai examiné suivant votre desir l'enchantillon bleu que vous m'avez adressé. Je ne connais pas de couleur bleu naturelle autre que l'indigo capable de teindre solidement les fibres textiles. Quant à la sepia, elle donne du brun et non du bleu et encore ce brun n'est-il pas commode à fixer sur fibre. Le bleu de l'enchattillon envoyé presente tous les caractères du bleu de Prusse obtenu par fanage en sel de fer et prumate de potasse… Ch. Vallette |
כתבתי שוב לפרופסור פרידלנדר ושאלתי אם פסק הדין שלו מייצג תוצאה של ניתוח כימי או פשוט מבוסס על חוסר האפשרות לייצר צבע דומה עם הפרשת הצבע של ה-Sepia. על כך השיב הכימאי הנעלה כדלקמן:
|
אדון נכבד, סליחה על העיכוב בתשובתי לפנייתך. הייתי חולה מספר חודשים ולא יכולתי לבצע את בדיקת החוטים במדויק. זה קרה עכשיו, ואני יכול להגיד לך בוודאות מוחלטת שהצביעות מיוצרות עם שני פיגמנטים של זפת מודרניים מאוד, כלומר תערובת של ירוק חומצה וסגול חומצה מסדרת הטריפניל-מתאן, שיחד נותנים את הניואנס הכחול. יתר על כן, זה די בלתי אפשרי להשיג את הניואנס הזה עם Sepia לפי המתכון, לא הייתה לו שום השפעה על התוצאה ורק משמשת להטעיה. אתה יכול באותה מידה לוותר עליהם. הצבעי שתק על העיקר, דהיינו השימוש בצבעי זפת. לא אכפת לי אם תשתמש בתוצאה הזו בספרות. אם אתה מפרסם אותו באנגלית, אולי כדאי לאשר אותו על ידי רשות אנגלית, למשל פרופ' גרין בלידס… פרופ' פרידלנדר דרמשטט, גרינר ווג 44 |
Sehr geehrter Herr, Verzeihen Sie die Verspätung meiner Antwort auf Ihre Anfragen. Ich war mehrere Monate krank und könnte die Untersuchung der Faden nicht genau durchführen. Das ist inzwischen geschehen und ich kann Ihnen mit aller Sicherheit sagen, dass die Färbungen mit zwei ganz modernen Teerbarbstoffen hergestellt sind, nämlich einer Mischung eines Säuregrün und eines Säureviolett der Triphenylmethan-reihe die zusammen die blaue Nuance geben. Es ist ferner ganz unmöglich dieser Nuance mit Sepia nach den Recept zu erhalten, die überhaupt ohne jeden Einfluss auf das Resultat gewesen ist und nur zur Irreführung dient. Man kann sie ebensogut weglassen. Die Hauptsache hat der Färber verschwiegen, nämlich die Verwendung der Teerfarbstoffe. Ich habe nichts dagegen, wenn Sie dieses Resultat literarisch verwenden. Wenn Sie es englisch publicieren würde es sich vielleicht empfehlen wenn Sie es von einer englischen Autoritat z.B. von Prof. Green in Leeds bestätigen lassen würden… Prof. Friedlaender Darmstadt, Grüner Weg 44 |
- Idem.
- The statement of the Zohar conflicts with the Talmud and is improbable itself. The sweet-water sea of Genesaret, however, harbours a wealth of shells of diverse colours. See Hebrew daily מוריה Jerusalem Dec. 10, 1913:״דיגת הפנינים בארץ ישראל״
- In the original Ms. at the bottom of p. 266, misnumbered "22,״ there is a smear of colour, identified "Radzin Tekhelet״ in the handwriting of the late Rabbi Herzog. Since we have not seen the original Ms., only photocopies of it in black and white, we can not describe, or copy the colour. (Editor's note).
-
"Darmstadt, Grüner Weg 44, d. 2 Januar 1913.
Sehr Geehrter Herr,
Ich danke Ihnen bestens für Ihren interessanten Brief von 10 III … Ihre Mitteilungen überTekhelet haben mich ausserordentlich interessiert … Es wäre mir nun sehr wichtig, wenn Sie mir mitteilen koennten, ob für die Herstellung der Schaufaden eine Vorschrift oder Tradition existiert, oder ob noch Faerbungen aus den ersten Jahrhunderten vorhanden sind (wohl sehr unwahrscheinlich)… Deshalb ist mir das Farbenverfahren aus Radzin, wenn Sie es mir unter Diskretion mitteilen, von Wichtigkeit, etc."
———–
"Darmstadt, Grüner Weg 44, January 2, 1913.
Dear Sir,
I thank you very much for your interesting letter of 10 III … I am extremely interested in your communications on Tekhelet … whether there are still dyes from the first centuries (probably very unlikely) … That is why the color procedure is from Radzin, if you inform me under discretion, of importance, etc. " -
בעזהש״י יום ג׳ בשלח שנת שוב״ע חיי״ם ברכ״ה ראדזין(2) החיים והשלום יחדיו יצמדו על ראש כבוד….
אחדשכ״ת! מכתבו הסגור מיום ד בא העבר הערוך להאדומו״ר שליט״א לנכון הגיע, והיות כי איננו בפה ביתו לשעה, שנסע מפה זה איזה ימים, ובידי יש כח למלאות דרישת כת״ה, אבוא בזה להודיע כי החבילה של תכלת מקבל כת״ה ע״י פאסט ד חוטין חותם בתור חותם כדת תוה״ק. מוסגר בזה. ואשר כת״ה דורש הנהו לדעת בכדי להודיע שהתכלת הנמצא בפה הוא מתמצית רם החלזון ולא ממין צבע זולתו, ואנכי הנני היודע בטוב מלאכה הזאת, הנני לבאר לפניו את כל מיני הסממנים המתערבים אל הדם החלזון,
וכל מי שיודע ומכיר מהות הסממנים ידע כי הנם כולם משוללי כל צבע, ומראה כולם לבן, ומהם כמראה מים בעלמא, לבד הדם שהוא בעל מראה, דם החלזון הנמצא בתוך השלחופית מראהו שחור כדיו וקרוב עד כי ישבר ויהא לרציצים מרוב חוזקו. הדם הזה שמים ביורה עבה מאד ומצטרפים בה שחיקת ברזל היוצא מתחת המוריגה וגם סם לבן כשלג הנקרא Potasz, ואחרי השהי׳ בתור הבערת אש גדולה וחזקה בשעות ארבעה או חמשה, עד כי התבערה בוערת חוצה ופנימה כאשה של גיהנם, אזי ניתכת הדם הברזל שחוק והסם הלבן ויעשו לבתר אחד. אח״ז מריקים מתוך היורה העבה את כל המרקחת הזאת, ומשימים אותה ביורה גדולה מאוד ומים צלולים הרבה עד מאוד, ומבעירים אש תחת היורה הגדולה, והמרקחת הזאת עם המים הצלולים מתבשלים איזה ימים(רעת לנבון נקל כי מים צלולים מהצורך מדי פעם להוסיף ולשטוף, כי טבע האש לכלות המים בכח הבישול), אח״ז שמים את כל התבשיל הזה על משמרת ומקבלים את המים הצלולים שהדם נתבשל בם, ונשאר תמצית הדם כלול ב , היינו המרק, ושמים אותה המרק שוב ביורה נקי׳ על גבי האש, ומתבשלת שוב זמן, עד שנעשית ע״י הבישול גושית, ואח״ז מריקים אותה ע״ג ספלים ומתדבקת בדופני ושולי הספלים גלדי גלדי ומסננים ושופכין המים מתיר הספלים, ומקבלים את כגלדין הדקין, והוא עיקר ותמצית הדם. מראה התמצית הזה הוא כמראה מלח עבה ביומא דעננא(לבנה כהה) דינקעל ווייס. חלק מזה המלח משימים לתוך יורה זכה ומים צלולים במרה וגם סממנים, היינו Tartar.deporat. Amoni muriadic. Acid, Sulfuric ׳משימים גם את הצמר הטוי׳ לשם ציצית ולשם תכלת של מצוה, ומבעירים אש תחת היורה, וכן שוהים עד כי קולטת הצמר את הצבע מתוך היורה,
והמים נשארים ביורה. ושוהים שוב כשיעור הראוי, ומכינים שוב יורה מלאה מים צלולים, ומערבים בתור המים מעט מן הסמים .Acid. Sulfaricum ומבעירים אש תחת היורה עד כדי חימום, ושמים שוב הצמר הצבוע, ומשהין אותה בכדי שיעור, וזהו גמר צביעתה. כי אחרי שקלטה הצמר את הצבע בהיורה שבה הדם חלזון עם הסממנים, שטרודה למבלע לא פלטה על החוטין מראה הראוי, וחבוקה וטמונה בה, ובזו היורה של מים חמים האחרונה מתעורר הגוון האמתי גם למעלה, כמו שנמצא בלוע בתוך הצמר.
זהו כל אופן… עשיית הצבע וצביעת הצמר לתכלת של מצוה, ואין יותר …
… בלתי מכירו רו״ש יהושע מאיר קייטילגיסער הכותב בבית כאדומו״ר שליט״