ו. אזכורים לתכלת של ציצית בספרות הפוסט-גאונית.
אלפסי (נולד בקאלה-אבן-חמד בשכונת פאס ב-1013, מת בקורדובה, ספרד, ב-1103) אומר במפורש ביצירתו הגדולה: "בימים אלו אין לנו תכלת". 1
הרמב"ם בפירושו למשנה (שהושלם בשנת 1168) אומר את הקביעה הבאה: "מצוות הציצית כללה שתי מצוות, הראשונה מחייבת להצמיד גדילים לכנפות הבגד… וזה נקרא לבן ועשוי מצמר לבן או מפשתן לבן…, השני מצווה לכרוך פתיל של צמר תכלת סביב גדילים אלו, כמו שנאמר: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.' אבל עכשיו אין לנו תכלת כי אנחנו לא יודעים איך לצבוע אותה; שכן לא כל צמר שנצבעו כמו תכלת הוא למעשה תכלת (במובן המוחלט של המילה), אלא רק סוג מסוים שאיננו מסוגלים להמציא כיום; הציצית שלנו מורכבת אפוא מלבן בלבד." 2
בתשובה הנוגעת לציצית מכריז הרמב"ם באופן דומה "אין לנו תכלת כיום". 3
ר' אהרן הלוי, מגדולי הסמכויות הרבניות בספרד (נפטר 1300) בחיבורו להלכות, בחלק המוקדש לציצית, מציין בצער כי "כבר חלפו ימים רבים לישראל מבלי שלאיש יהיה את המזל לצרף תכלת לטלית שלו".
אם אסופת שו"ת בשמי' ראש המיוחסת לאשריי (1250-1327) היא אותנטית, הרי שנעשה בעשורים האחרונים של המאה השלוש עשרה ניסיון לגילוי מחדש של החלזון ובעקבות כך שיקום התכלת בישראל. עם זאת, היצירה נידונה זמן רב כזיוף מהמאה השמונה עשרה.
נפילת קונסטנטינופול (29 במאי 1453) מסמנת את ההכחדה המוחלטת של צביעת הסגול בעולם הישן.
ר' דוד בן זמרה שנולד עשרים ושלוש שנים לאחר התרחשותו של אותו אירוע גדול זורק בתגובתו כמה הערות להסבר על היעלמות התכלת באופן כללי: "ייתכן", הוא אומר, "שעדיין ניתן למצוא מינים (כלומר את חילזון התכלת), אך לא ידוע כיצד ניתן לדוג אותו. יתר על כן, אין צורך בכך; כי יש צבע דמוי תכלת שניתן להשיג בקלות, אני מתכוון לאיסטיס (ניל בערבית): הצביעה בפיגמנט זה הגיעה לשלמות כזו שלא ניתן להסיר את הצבע מהבד אפילו באמצעות הכביסה היסודית ביותר". 4
ראוי לציין שהמחקרים המדהימים שנעשו על ידי החוקרים הגויים מוויליאם קול ועד לאקאז-דוטהיירס לא מצאו הד בחוגים יהודיים.