ד. גבולות הזמן שבתוכם יש למקם את ההכחדה המוחלטת של תכלת הציצית.
תכלת יובאה לבבל "בשנות רבי אחאי". סביר להניח שר' אחאי זה זהה לאמורא בשם זה שתואר על ידי מורי ההלכה הפלסטינים כ"מאיר עיני הגולה". היות והוא מת בערך בשנת 506, זה יהיה התיעוד האחרון של ייבוא תכלת של ציצית לבבל.
הביטוי "בשנות רב אחאי" מעיד על חלוף זמן ניכר; הקטע הוא כנראה תוספת סבוראית מאוחרת. ניתן לטעון בבטחה, כי בזמן סיום התלמוד (כ-570) עדיין התקיים בפועל מצוות תכלת לציצית, שהרי אין בתלמוד בשום מקום רמיזה קלה להפסקת הטקס.
מצד שני בשאילתות דרב אחאי, יצירה טקסית שנכתבה בפלסטין בערך בשנת 760 , מושמט כל אזכור של תכלת. היעלמותה של תכלת מהפולחן היהודי נופלת אפוא בין העריכה הסופית של התלמוד על ידי הסבוראים (כ-570) לבין חיבור השאילתות (760). מכל היעדר התייחסות לתכלת בשאילתות, עלי להסיק שתכלת של ציצית בוודאי נעלמה מזמן בתחילת המאה השמינית.
הכיבושים הערבים של פלסטין בערך בשנת 639 היו כרוכים בהרס המוחלט של בתי הצביעה הסגולים שניתנו על ידי הרשויות הקיסריות. 1 האם זה היה הסיבה האמיתית להיעלמות התכלת?
בנימין מטודלה (נדד בשנים 1160-1173) מזכיר את צביעת הסגול בחוף הצורי. 2 לפיכך נראה כי התעשייה התחדשה זמן מה לאחר הכיבוש הערבי. המרווח בוודאי היה ארוך למדי, כיוון שהיהודים שבזמנו של בנימין מילאו חלק חשוב בחיי התעשייה של צור, 3 לא ניסו להחיות את צביעת התכלת; כנראה בגלל ששרשרת המסורת נשברה לזמן רב מדי.
סביר להניח שקביעת ההלכה בהתאם לדעה שקבעה כי התכלת אינו הכרחי למצוות הציצית הייתה אחראית במידה רבה להכחדה ההדרגתית של תכלת.
במדרש תנחומא ומדרש רבה על שלח נאמר: "ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז."
העריכה של אגדות אלה נופלת בערך בשנת 750. כנראה יש כאן רמז לספריי, דברים ל"ג.