ג. תכלת למטרות פולחן וההגבלות שהציבו הקיסרים על ייצור ומכירה של סגול

הגזרות האימפריאליות בקשר לייצור סגול, מכירתו והשימוש בו יוצרים מחקר פורפירולוגי מעניין ביותר, על אחת כמה וכמה שהנושא טרם קיבל טיפול הולם. בהחלט אין לזלזל במחקרים של Amati, ¹​ אך יש לתקן אותם על ידי חקירות יסודיות יותר של W. Adolf Schmidt.

כיצד הושפעה תעשיית התכלת מהגזרות האימפריאליות בנוגע לסגול בכללי? ² יוליוס קיסר ואוגוסטוס הגבילו את השימוש בסגול לשכבות השולטות בחברה. ספק אם הגזרות שניתנו על ידם כללו גם את התכלת או בשמו הלטיני hyacinthus; אבל גם אם זה היה המקרה, הקיסרים הללו בעלי הנפש הליברלית היו נותנים כנראה פטורים לטובת קיום ראוי של טקס הציצית על ידי נתיניהם היהודים. המקדש בירושלים, בכל מקרה, היה חסין לחלוטין מפני ההשפעות של הגבלות מסוג זה. אבל גם לציצית סביר להניח שפריבילגיות מיוחדות היו מיותרות: הגזרות הקיסריות המוקדמות כנראה ולא היו מרחיקי לכת עד כדי איסור הצמדת חוטי תכלת בפינות הבגדים.

נירון (מת 68), שגילה להט פורפירי גדול יותר מקודמיו, אסר על הסף את מכירת הסגול הצורי והסגול אמטיסט, והגביל את השימוש בשניהם לקיסר בלבד. ³ ספק אם תכלת נכלל במונח Purpura amethystina, כמקובל בתקופתו של נירון.

השיקולים שהועלו בהקשר לגזרות יוליוס קיסר ואוגוסטוס חלים גם כאן.

דרשה של ר' הונא המובאת במדרש רבה על בראשית עשויה לרמוז, על פניה, שבימי אותו מחבר אגדה תכלת בציצית הוגבלה לבני הסנהדרין.

אמר ר' הונא "נצנצה בה רוח הקודש. חותמך זו מלכות כמו שנאמר 'כי אם יהיה כניהו וכו'…' ⁴ פתילך זו סנהדרין שהם מצוינין בפתיל כמו שנאמר פתיל תכלת, ומטך זה מלך המשיח וכו'…"

מחבר הדרשה היה כנראה בן דורו של רבי או ר' יהודה הנשיא, מחבר המשנה (175-219) שבתקופתו חיה היהדות הפלסטינית בנסיבות נסבלות. לא סביר שהממשלה אסרה אז את השימוש בתכלת בציצית לציבור הרחב.

בכל מקרה הפתיל שהתורה ציוותה שכל יהודי ילבש לא יבוא להיחשב כסמל הייחוד של הסנהדרין, כתוצאה מגזרה אכזרית של הצורר שבו התכלת הוגבל לאחרונים, וגם עובדה עגומה זו לא תוכנס לפיה של תמר כחלק מנבואה, המבשרת את גדולתו של שבט יהודה. ⁵ הכוונה, לדעתי, היא לפס או תחרה של תכלת המעטרת את הגלימות הרשמיות של חברי הסנהדרין בדומה לסגנון של הסנטורים הרומאים. ⁶

תחת הקיסר קונסטנטינוס (337-362) האמצעים המגבילים לגבי השימוש בסגול נאכפו ברפיון רב. ⁷ לעומת זאת, נראה היה שהשימוש בתכלת נאסר לחלוטין על היהודים. ככל הנראה האיסור נבע מעצם הקשר של תכלת לטקס הפסיפס. קונסטנטיוס נקט במשך כל תקופת שלטונו במדיניות של רדיפות בלתי פוסקות של יהודים. על כך יש לנו עדות רהוטה באיגרת ששלחו השלטונות הדתיים הפלסטיניים לרבא, הראש הוירטואלי של יהדות בבל.

"(א) זוג בא מרקת (טבריה) ותפשו נשר (הרומאים);

(ב) ובידם דברים הנעשה בלוז (תכלת).

(ג) בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום.

(ד) ועמוסי יריכי נחשון (הנשיא הראשון של שבט יהודה) בקשו לקבוע נציב אחד (קביעת החודש) ולא הניחן אדומי הלז (הרומאים).

(ה) אבל בעלי אסופות (החכמים, הסנהדרין) נאספו וקבעו לו נציב אחד בירח שמת בו אהרן הכהן. ⁸

השלטונות האימפריאליים התערבו אפוא בקביעת לוח השנה לקיום התקין של החגים. עצם נוכחותו של (ה), מיקומו בהקשר כאן, הביטוי המוצפן המשמש לתיאור התכלת – כולם מצביעים על קיומו של איסור אימפריאלי נגד התכלת. האם זה היה חלק מצו כללי נגד קיום הטקסים היהודיים או חלק מהחקיקה המגבילה את השימוש בסגול? כנגד ההנחה הראשונה ניתן לדרוש כי היות והתכלת משמש גם למטרות חילוניות, עצם ההחזקה בו לא תגרום לבעלים לעונש. האם הגזירה הייתה כה יסודית שאסרה על היהודים אפילו את השימוש החילוני בתכלת? או שמא התכלת שנמצא בחזקת "הזוג" נעשה בצורה הנדרשת בחוק לציצית?

עקב הגזרות תחת שלטון קונסטנטינוס, רב שמואל בר יהודה מסר לאביי לבקשתו של האחרון תיאור מפורט על תהליך צביעת התכלת. היות ואביי נפטר בערך בשנת 338 ואילו הגירתו של ר' שמואל בר יהודה מארץ הקודש התרחשה בין השנים 337 ל-338, לא מן הנמנע שהשיחה בעלת החשיבות הרבה לחקר התכלת התרחשה זמן קצר מאוד לאחר הגעתו של האחרון לבבל. האם להגירת ר' שמואל בר יהודה הייתה קשר לאיסורים הקיסריים על התכלת, תחום שהיה קשור באופן סביר מאוד לאמורא?

ייתכן שבאותה עת בבבל היו חששות, כי תחת לחץ של רדיפה מתמשכת, אמנות הייצור של התכלת תעלם ומסיבה זו ניצל אביי את ההזדמנות הראשונה לחקור את העולה החדש מפלסטין על תהליך הצביעה, כדי שישמר תיעוד על כך בבתי הספר הבבליים שאליהם עבר עתה התפקיד של שימור התורה.

צו בשנת 383 הגביל את הייצור והמכירה של purpura oxyblatta ו-purpura hyacinthina אך ורק למפעלים האימפריאליים. יהיה זה מעניין ללמוד איך התכלת הסתדר תחת המונופול האימפריאלי. זה נכון שההגבלות למפעלים הקיסריים, לא מנעו למכור לאנשים סגול מהסוג היקר ביותר, החוק רק קבע שאיש מלבד הקיסר לא יתלבש בעצמו בבגד העשוי כולו purpura oxyblatta או  hyacinthina.

אך מכיוון שהיה צריך לצבוע את התכלת לציצית לשמה, לא יכלו היהודים לרכוש אותו מוכן ממפעלי גויים. האם צבעי התכלת היהודיים בפלסטין נהנו מפטורים מיוחדים? או שבתי הצביעה הקיסריים בשטח היהודי היו מאוישים ברובם ביהודים. W. Adolf Schmidt טוען ש-Purpura conchyliata תמיד הייתה פטורה מהאמצעים המגבילים בנוגע ל-Purpura blatta. הרבה יהיה תלוי בחלקם של "הסממנים" שנאמרו בתלמוד שהועסקו בייצור התכלת. אם אלה היו חומרים צבועים, אזי התכלת, לפחות כפי שיוצר בעידן האמוראי, היה נופל תחת הכינוי הגנרי של purpura conchyliata ולכן לא היה מושפע מהחקיקה הסגולה, אם השקפתו של שמידט נכונה. אבל הנקודה דורשת חקירה מעמיקה.