ב. פלסטין כמקור האספקה של תכלת לשימוש פולחני ליהדות בבל
הרושם שנוצר על ידי עיון מדוקדק במנחות הוא שיהדות בבל, לפחות בעידן האמוראי המאוחר, רכשה את התכלת שנדרש לציצית מפלסטין.
"אמר ליה אביי לרב שמואל בר רבי יהודה הא תכלתא היכי צביעתו לה אמר ליה וכו'…" 1 רב שמואל בר יהודה שהיגר מפלסטין בסביבות 337 לספירה מוזכר בעיקר בהקשר למספר הלכות מעניינות שהוא הביא לבבל מהחכמים בארץ הקודש. לשון השאלה שנשאלה על תהליך צביעת תכלת מרמזת, ככל הנראה, שידע כזה צפוי ממנו בשל מוצאו הפלסטיני. לא מן הנמנע שידוע שהוא גם עשה בארץ הקודש את מלאכת צביעת התכלת.
"מר ממשכי אייתי תכלתא בשני רב אחאי וכו'…" 2
גם הקטע הזה, כך נראה לי, מצביעה על פלסטין כמקור היבוא המיועד לשימוש בקהילת הבת בבבל.
הרושם שנוצר ממנחות זוכה אם כך, לתמיכה ראויה מאוד מהאיגרת ההיסטורית שהוזכרה לעיל.
"זוג בא מרקת (טבריה) ותפשו נשר (הרומאים) ובידם דברים הנעשה בלוז (תכלת) וכו…"
קטע מעניין מאוד זה (בערך 353-354) מרמז, כפי שיוכח בהמשך, שעצם נשיאת התכלת הייתה אחראית למעצרם של שני התלמידים ששלחו הרשויות הפלסטיניות להעביר לקהילה הבבלית חדשות עם חשיבות חיונית ביותר לחיים הדתיים של האחרונים. האנשים האלה, לטענתי, לא היו מסתכנים בסיכון הגדול, אילו יהדות בבל לא הייתה תלויה לחלוטין בפלסטין לצורך אספקת התכלת. זה יהיה אולי מוגזם להסיק מתוך הקטע הנ"ל על קיום של מנהג קבוע שהשליחים שנשלחו מפלסטין לצורך הצהרת קביעת לוח השנה נשאו עימם באותו זמן גם תכלת לשימוש הפולחני בקהילות הגולה. אבל שזה היה המקרה בהחלט סביר.
הביקורים הקבועים של שליחים מלומדים אלה מציון, 3 שאמינותם בוודאי הייתה מעל לכל ספק, היו בהחלט מספקים את האמצעים הטובים ביותר לעמידה בחוק המחייב רכישת תכלת לציצית מאיש מלבד מקור אמין לחלוטין.