א. תולדות צביעת התכלת בישראל; מרכזי ייצור

ההיסטוריה של צביעת תכלת בישראל קבורה באפלולית. המסורת מייחסת את הנחלה של זבולון כמרכז ייצור הסגול בפלסטין. "אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא 'רבונו של עולם, לאחיי שאר השבטים הסמוכים לנחלתי נתת להם ארץ שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות. לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות' אמר לו הקדוש ברוך הוא 'בכל זאת כולן צריכין לך על ידי חלזון', שנאמר: "עמים הר יקראו שם.. כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול." 1 ותני ר' יוסף "שפוני זה חילזון", וכו'. 2 etc.

דוד המלך בפירוט החומרים השונים שהוכנו על ידו למקדש העתידי, אינו מזכיר את תכלת או ארגמן. 3

נסיבה זו נוטה להראות כי ייצור הסגול היה תעשייה ביתית בימי דוד, כך שלא היה צורך לאחסן את המוצר כדי לספק את דרישות המקדש העתידי. אין צורך להוסיף ששורשי ההסקה הם אך ורק בסמכותו של מחבר התנ"ך, שערכו מופקע מאוד על ידי האסכולות הביקורתיות של פירוש המקרא המודרני. אבל גם בהסתכלות הביקורתית, נראה לי שסביר לחשוב שלפחות בעידן המחבר היה ייצור תכלת וארגמן בחופי פלסטין.

הופעתם של תכלת וארגמן בין החומרים היקרים ששלח חזקיהו לסנחריב אינה רלוונטית כאן.

ברייתא שהובאה על ידי רב יוסף 4 מפרשת חלק מירמיה , 5 כך שנבוזראדן השאיר כמה מהאנשים העניים ביותר בארץ כדי לעסוק בדיג של החילזון על החוף המשתרע מסולם צור ועד חיפה. זה מצביע על אותה חבל ארץ כבית ייצור של סגול יהודי.

ברייתא 6 נוספת מדברת על העיר החתית בלוז כמרכז ייצור התכלת הטוב ביותר.

בהתייחס לשופטים 7 קובעת הברייתא: "היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בִּלְבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המוות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים וכו'…" מתוך ההקשר מתקבל הרושם שעצם האתר של לוז כבר לא היה עוד ידוע בזמן חיבור הברייתא הזו.

מעניין להשוות את האגדה הקובעת שתחיית המתים תתחיל עם עצם עמוד השדרה "לוז" כנקודת המוצא שלה. 8 קשה לקבוע את היחס המדויק של שתי האגדות.

סנהדרין יב א רומזת גם ללוז כבולטת בייצור תכלת. "זוג בא מרקת ותפשו נשר ובידם דברים הנעשה בלוז ומאי ניהו תכלת וכו'…" הקשר ההדוק הזה של לוז עם תכלת לא ניתן להסבר אלא בהנחה שקיימת מסורת ישנה המקשרת בין גילוי צביעת תכלת עם עיר, בשם לוז. ייתכן שזו הייתה עיר בסביבת החוף הסורי, השייכת לאימפריה החתית הגדולה בצפון סוריה. אולם, הרמז בסנהדרין יב א' אינו מוכיח שעד למועד ההודעה ההוא (בערך הרבע השני של המאה ה-4 לספירה) לוז שמרה על מעמדה כמומחית באמנות צביעת תכלת. הברייתא, שצוינה זה עתה, מעידה על כך שכבר בעידן התנאי הייתה לוז מעין גן עדן יבשתי, עיר אסורה למלאך המוות.

מכיוון שצביעת הסגול הייתה כנראה מוגבלת, לפחות בעיקרה, לחופים, סביר מאוד שלא היה בירושלים בית צביעה של תכלת וארגמן שבית המקדש עשה בו שימוש ניכר. התוספתא 9 קובעת כי נטיעה, חרישה וזריעה נאסרו בשטח העיר בירושלים. הסיבה כאמור בבבא קמא פ"ב ב, הייתה שעבודת הקרקע, שפעולות אלו יחייבו, עלול להניב ריח רע בעיר הקודש.

העובדה שלא ניתנה הוראה נגד הקמת בתי צביעת סגול על בסיס דומה לא מוכיחה דבר, אם צביעת הסגול הייתה, כפי שנראה סביר, מוגבלת ברובה לחופים. זה אולי נותן נקודה נגד השקפתו של שמידט כי ייצור הסגול בוצע במידה ניכרת ביישובים יבשתיים המרוחקים מהים. 10 לעומת זאת יש לשקול שאם ייצור הסגול באמת הפיק ריח פוגעני מאוד, לא תתאפשר הקמה בתוך אזור מסוים מגבולות כל עיר פלסטינית, לא רק ירושלים. 11

Geographia Graeca 12 מכנה את סרפטה קיסריה, ניאפוליס ולוד כערי אספקה של סגול, ובכך מעידה שהתעשייה כיסתה אזור הכולל את חופי סוריה-פניקיה, הגליל, השומרון ויהודה. נראה היה שגם מגדל סבחה בשכונת לוד הכילה שוק סגול חשוב. 13

  1.   Deut. ch. 33, v.19.
  2. Megillah 6a. Compare: Sifre, Deut. ch. 33, v.29; and Targum Jonathan, ib.
    ויאחרון חלזונים ויצבעון בים דמיה תכלת לחוטי גוליתיחון
  3. I Chron. ch. 29; cf. ib. II, ch. 2, vs.213-6-; chs. 3, v.l4. cf. also ib. I, ch. 29, v.26 with Exod. ch. 25, vs.3-4-7.
  4. 26 שבתa.
  5. Jerem., ch. 52, v.16.
  6. Sotah 46b.
  7. Judges, bk. I, ch. 26.
  8. Cf. בראשית רבה; Cf. תוספות בבא קמא ט״ז ד״ה והוא
  9. Tosephta, Negaim, ch. VI.
  10. See: Dedekind, Beitrag I, pp. 179, 899.
  11. See: Baba Bathra, 25a.
  12.  Geographia Graeca, Jerusalem, Fratres Minores (1897), v.II, pp. 5-13, 29.
  13. Cf. סינרי פלגס כמגדל צבעיא, ירושלמי, תענית
    This possibly means dealers in purple; cf. pelagia.