10 – השימושים הטקסיים של התכלת

א. רמיזות לשימושים החילוניים של התכלת.

רמיזות לשימושים החילוניים של התכלת הן מעטות מאוד. גם תכלת וגם ארגמן מעולם לא מופיעים בקשר ללבוש המלכותי של מלכים יהודים בתקופת המקרא.

דוד כשהוא רוקד לפני ארון הקודש בראש תהלוכה חגיגית ביותר הוא חגור ב"אפוד בד". 1 לא נאמר לנו דבר על אופי האפוד שלבש באירוע. אולם כתב דברי הימים מודיע לנו שדוד היה לבוש במעיל בוץ כמו "הלויים אשר נשאו את הארון", הסימן המבדיל של המלך הוא אפוד הבד שהיה עליו. 2

יש משמעות לכך שכתב דברי הימים, שעל פי האסכולה הביקורתית של הפרשנות המקראית המודרנית, מופעל מהרצון לצייר את המלכים היהודים בצבעים המסנוורים של כובשי העולם האשורים והפרסים, לא מקצה צבע סגול, לא תכלת ולא ארגמן לבגדים שלובש המלך האידיאלי של ישראל בביצוע התפקיד הלאומי החשוב ביותר. אולי התבוננות על העדר הסגול עומדת בבסיס הדרשה על פסוק זה במדרש רבה. 3

ב-Canticles מדברים על מקום מושבו של שלמה כאילו הוא עשוי מארגמן

מרכבו ארגמן.

לאזכורם של תכלת וארגמן בין חפצי המנחה ששלח חזקיה לסנחריב אין הרבה קשר לנקודה הנידונה. "האישה היפה" מתוארת כשהיא מתלבשת בשש ובארגמן; תכלת בולט בהיעדרו.

בתלמוד מתייחסים לבגדים העשויים כליל תכלת. 4

ב. התכלת במקדש ובתרבות.

השימוש הפולחני בתכלת היה כפול (I) למטרות המקדש ולמטרות תרבותיות (II) עבור הציצית. 5

תכלת מופיעה כתופסת מעמד קצת יותר גבוה מארגמן בסולם הקדושה. לפיכך, מעיל הכהן הגדול נעשה כליל תכלת. באופן דומה הציץ שעליו חרוט שם ה' חובר למצנפת באמצעות פתיל תכלת. וכן גם החושן. במדבר ד' מספק גם רמז לאותו כיוון, תכלת משמשת שם לכיסוי כלי המקדש של הקדש הפנימי, ארגמן לאלה של הקדש החיצוני.

בפרשיות החומש יש התייחסות רק למשכן. תיאור בית המקדש הראשון במלכים א' ה-ז, שכמובן רחוק מלהיות שלם, משמיט כל אזכור של טקסטיל. הקטעים המקבילים בדברי הימים מתייחסים לתכלת וארגמן אך במונחים כלליים מאוד.

חיזיון העתיד של יחזקאל אינו מכיל רמז לתכלת או ארגמן אפילו בקשר לבגדי הכהונה. בבית המקדש השני הועסקו תכלת וארגמן לבגדי הכהנים הגדולים בהתאם להוראות החומש וגם לשלושה עשר הצעיפים שנתלו בשערים. 6 עם זאת קיימת חלוקה בדעות לגבי החגורה שלובשים כהני ההדיוט. 7 לפי רבי, 8 היא הכילה גם רקמה של תכלת וארגמן, ואילו ר' אליעזר בן ר' שמעון סבור שהיא מורכבת כולה מפשתן. 9

הרמב"ם, בהתאם לכלל ידוע שקבע התלמוד בכל הנוגע להכרעת מחלוקות בין רבי לרשויות שונות בזמנו, מאמץ את הדעה הראשונה כהלכה. 10 שכך היה באמת נהוג בבית שני אנו לומדים מיוספוס. אין אינדיקציה לנימוקים לא לדעתו של רבי ולא של יריבו, אבל לא מן הנמנע שרבי, בתוקף תפקידו של יהודי הבקיא בשפה היוונית, ביסס את דעתו על עדויותיו של יוספוס.

אין זה, לדעתי, בלתי סביר, שגם הכיסויים ששימשו את הלויים לכלי הנגינה שלהם היו עשויים מבד תכלת.

"אמר רבי יהושע, זה הוא שאמרו, כשהוא (איל) חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה. 11

כיצד קולו שבעה?

שתי קרניו, שתי חצוצרות. שתי שוקיו, שני חלילין. עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכינורות.

ויש אומרים, אף צמרו לתכלת.

כיצד ניתן היה לעשות שימוש בתכלת עבור כלי נגינה?

ההסברים שניתנו על ידי הפרשנים אינם נראים לי מספקים. התוספתא, 12 מדברת על ה- של הלויים, שמשמעותן פיסות בד ששימשו לעטיפת כלי הנגינה. 13 נראה כי אלה היו עשויים מבד תכלת. לכן תכלת נקשרה, כמובן, באופן רופף מאוד, למוזיקה אינסטרומנטלית.

לא מצאתי עדות לשימוש בתכלת או ארגמן בקשר לעבודת השם מחוץ לבית המקדש, כמו למשל למעטפת של מגילות התורה, לכיסויים הפרושים על השולחן שעליו הונח ספר התורה במהלך קריאה בציבור. קריאה בבית הכנסת, או לווילונות של ארון הקודש.

במנחות ל"ה א מסופר שלתלמידו של ר' עקיבא היו רצועות תפילין 14 מתכלת והורקנוס בן ר' אליעזר עשה אותן מארגמן.

ג. התכלת בציצית.

ויאמר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת, וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה', ועשיתם אתם, ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו, ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה', אלקיכם. 15

לפי הביקורת המודרנית הקטע מוקצה למקור המכונה ק' או קוד הקודש, שתאריך חיבורו ממוקם בין 595-570 לפני הספירה. הפסוק המקביל בדברים 16 "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", מהעובדה שהוא מופיע בקוד מוקדם מק', לפי ההשקפה הביקורתית, ומפשטותו ההשוואתית. , באופן טבעי נחשב על ידי פירוש ביקורתי כמגלם את חוק הציצית בצורתו הישנה, ​​או המקורית.

בקברו של רחמה-רה, מושל תבאי, נמצא ייצוג המתאר מנחות אסייתיים ואתיופיים, ובחלק מציורי הבגדים ניתן לראות חוטים כחולים בפינות, הצבע הוא כחול אינדיגו כהה. 17 תגלית זו אינה, זה נכון, עומדת בפני עצמה, אבל יש לה חשיבות מיוחדת כמראה את קיומה של ציצית בצורה כלשהי לפני תקופת משה. 18 קביעת צבע התכלת מטופלת בפרק אחר, אך אעיר כאן כי יהיה הגוון המדויק אשר יהיה, כחול אינדיגו עמוק עשוי להתאים כייצוג ציורי של תכלת על ידי אמן מצרי טרום-משה שעבורו דיוק מוחלט בשעתוק הצבע של האובייקט המתואר לא ייחשב כעקרוני. קשה אפוא להכחיש שיש קשר כלשהו בין הגדילים הכחולים המיוצגים על אנדרטת רחמה-רה לבין חוט התכלת שהוזמן לכנפות בבמדבר ט"ו, ל"ז. עם זאת, יש לשים לב לשתי עובדות בהקשר זה:

(א) – הגדיליםעל אנדרטת רחמה-רה מורכבים לגמרי מכחול;

(ב) – דברים כ"ב, יב משמיט כל אזכור של תכלת.

בהשקפה הביקורתית, דברים כ"ב, יב, המייצגת את הצורה המקורית של ההלכה, הייתה צריכה לציין איכשהו את צבע הגדילים.

סיבת הציצית מובאת בחומש עצמו: "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'". אך נותר לא מוסבר כיצד עצם מראה הציצית פועל כתזכורת למצוות האלוהיות. המטרה הנעלה מושגת ככל הנראה רק על ידי העובדה שהציצית מהווה את הסמל הייחודי של לבושם של בני ישראל, ושומרת בזיכרון תמידי את היותם העם הנבחר של אלוהים, זכות הכרוכה בקיום הרבה מאוד מצוות שנועדו לשמור עליהם מפני "לתור אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ולשמור אותם "קדושים לאלוקיכם". אבל איזו סיבה יש לבחירה דווקא בסמל הזה?

לדעתי, סביר מאוד שההסבר האגדתי של תכלת כדומה לרקיע "שדומה לכסא הכבוד" עומד על בסיס הטקסט בחומש. אולם המשמעות של "ציצית" להבדיל מ"פתיל תכלת" אינה מודה בפרשנות כזו.

צורת הציצית המדויקת, מספר החוטים וכו', לפי הפירוש המסורתי, הוא נושא שאינו נופל בגדר עבודה זו. הקורא שאינו מכיר את העברית עשוי להתייחס ל- Cyclopedia של Kitto, s.v. Fringes.

אף על פי שטקס הציצית עדיין מתקיים במידה ניכרת על ידי יהודים אורתודוקסים, 19 ובמידה קטנה יותר אפילו על ידי רפורמים, תכלת כבר מזמן חדלה להיות חלק מהציצית.

  1. II Samuel, ch. 6, v.14.
  2.  I Chron. ch. 15, v.27.
  3.  Num. Sect. 4. The remark of Pseudo-Rashi on I. Chron. Ch. 15, v.27, is worth noting in this connection. Cf. also Z.W. Einhorn's commentary on the passage referred to in the test: Midrash Rabbah, Bamidbar Rabbah. 4. Wilna, edition 1887.
  4.  Menahot 39a, 41b.
  5.  I-Exod. Ch. 25, v.4; ch. 26, vs. 1-4-31-36; ch. 27, v. 16; ch. 28, vs.6-8-15-31-33-37; Ch. 25, vs.6-23-24-35; Ch. 26, vs.8-11-35-37; ch. 38, v.23; ch. 39, vs. 1-2-4-8-21-22-24-29-31; Num. ch. 46, vs.7-9-l1-12. II-Num. ch. 25, v.37.
  6. Jonah, v.54.
  7.  Cf. Exod., ch. 28, v.36 with v.40.
  8. R. Jehudah the Prince.
  9.  Jonah, v.12.
  10.  Maimonides, Hilkhot Kolei Hamikdash, ch. VIII, v.l, and compare Keseph Mishnah, ib.
  11.  Kinim. ch. 3, Mishnah 8.
  12. Kelim, Baba Mesia, ch. 5, v.7.
  13.  Cf. Note by R. Elijah of Wilna, in the Talmud, Wilna, ed. 1884.
  14.  Deut. Ch. 6, v.8; Exod. Ch. 13, v.9.
  15.  Num. ch. 15, vs.37-41.
  16.  Deut. ch. 22, v.l2.
  17. Rekhma-ra lived under Tothmes III (18th dynasty).
  18.  Rekhma-ra lived under Tothmes III (18th dynasty).
  19.  See: Jewish Encyclopedia, s.v. "Fringes.״