ג. הארכיאולוגיה של הסגול

חקר הטקסטים הקלאסיים התווספו למחקרים ארכיאולוגיים. כעת ידוע מעל לכל ספק שלפחות המינים הבאים היו בשימוש קדום: מורקס ברנדרס, מורקס טרנקולס, פורפורה המסתומה. לזיהוי של מינים אלה ככאלה יש היסטוריה קטנה ומעניינת משלו.

זיהוי הפורפורה של פליניוס עם המין המכונה כיום מורקס ברנדרס מזוקפת לזכותו של גיום רונדלה (נפטר 1566), פרופסור במונפלייה.¹ 

בשנת 1616 האיטלקי פביוס קולומנה הוסיף והציע את המורקס טרנקולס כאחד המינים העיקריים בשימוש בצביעת סגול עתיקה.² נראה כי תומס גייג', בשנת 1637, היה הראשון שהודיע ​​לעולם הישן על צביעת סגול בחופי ניקיה.³

ויליאם קול מבריסטול הובל בנסיבות משמחות לגלות, בשנת 1681, שרכיכה מסוימת, ילידת חופי בריטניה, מפרישה בכמות דקה נוזל חסר צבע, שכאשר הוא נחשף לשמש, עובר תהליך מסוים של צבעים שמגיע לבסוף ל"ארגמן בהיר למדי" שהוא כמעט בלתי ניתן לשינוי. זיהוי הרכיכה ההיא, שהיא פורפורה לפילוס, עם הרכיכה הסגולה של הפיניקי, קול, מלא שמחה, הכריז על גילויו לעולם בגיליון דצמבר של הטרנזקציות הפילוסופיות.⁴ העולם המלומד בירך על החדשות בהתלהבות רבה, כפי שניתן להסיק מהדיווח שניתן על כך ב-Acta Eruditorum.⁵

חשיבות התגלית של קול היא שדרכו למד העולם הישן, לראשונה לאחר ההכחדה המוחלטת של צביעת הסגול, על התכונות המדהימות של רגישות לאור ושינוי הצבע תחת פעולתו שקיימות בצבע המופרש על ידי רכיכות מסוימות. עם זאת, לא ניתן לומר שהקביעה של המינים המדויקים שהיו בשימוש על ידי הקדמונים, לאור העובדה שהפורפורה לפילוס היא רכיכה שאינה מהים התיכון, התקדמה באופן מהותי על ידי עבודתו של קול.

בשנת 1703, פר פלומר תיאר כמה זנים של פורפורה לפילוס שנמצאו בחופי האיים האנטיליים של הגרנדינים וזיהה אותם עם המינים ששומשו בעבר:

"Cochla vera fundens Purpuram."

לאחר מכן גילה רימור ב-1710 זן המפיק צבע בחוף פוטו אותו תיאר ב-Mémoires de T Acad. Royale des Sciences, 1711. האיטלקי ג. מריטי⁶ לאור הגילוי (1760-1768) שבחופי טיריה יש כמה סוגים של ה- Aplysia רכיכה המפיקה נוזל צבעוני, זיהה את המין הזה עם הרכיכות הסגולות של הפיניקים. דו המיל⁷ בשנת 1736 נתן דין וחשבון על הניסויים המעניינים שלו בהפרשת הצבע של מיני פורפורה שנמצאו בחוף פרובנס.

תומס גייג' רק התייחס לצביעת סגול במרכז אמריקה. תיאור שלם ומדעי ניתן בשנת 1772 על ידי הספרדי המלומד, אנטוניס דה אולואה, המבוסס על תצפית ומחקר אישי על חוף אקוודור במחוז סנטה אלנה, בשנת 1744.⁸

בשנת 1777 הופיעו מחקריו המעניינים של הכומר הדני, הנס שטרום, על פורפורה לפילוס, שבולטים בעיקר בטיפולם היסודי בהיבט האנטומי של הנושא.⁹

בשנת 1779 פרסם הספרדי, פ. חואן פבלו קאנל אי מרטי, מסכת העוסקת בצביעת סגול במרכז אמריקה.¹⁰

בשנת 1786, האיטלקי C.D.M. רוזה, נתן לעולם דין וחשבון על מחקריו על הצבע שסיפקו המורקס ברנדרס והמורקס טרנקולס.¹¹

אוליבייה סיפר ב-1804 על חוויותיו במסע במזרח, ונתן תיאור של זנים מסוימים של ג'נתינה שנקטפו על ידו בדרכו מצור לאלכסנדריה. בגלל הצבע המבריק שהפיקו בעלי חיים אלה, מיהר אוליבייה להגיע למסקנה שהזן ג'נתינה הוא זה שהיה מועסק בבתי הצבע הצוריים.

התקדמות אמיתית הושגה בעקבות התגליות של בובלי הצרפתי והאירי W.R. Wilde, שניהם עבדו באופן עצמאי.

איש לא חשב עד כה לערוך חיפוש אחר שרידי קונכיות ביישוב שידוע כי היה בו מפעל סגול.

תיאור של תגליתו של בובלי הופיע ב"Expédition Scientifique de Morée". ("המשלחת המדעית של מוריאה").¹² בובלי בכלל לא היה בחיפוש אחר תגליות ארכיאולוגיות.

מ. בובלי, חלק מהמשלחת המדעית למוריאה, נדהם לגלות בנקודות מסוימות, לא רחוק מהים, הצטברויות ניכרות של מין בודד של מורקס ברנדרס. תחילה הוא הניח שהצטברויות אלו נובעות מתופעה גיאולוגית; אך בחינה מדוקדקת יותר של המקומות והנסיבות הבהירה כי מרבצים אלה עדיין מוצבים בקרבת מפעלים הרוסים, ביניהם יש כאלה ששרידיהם נשתמרו מספיק כדי להכיר בהם שרידי מפעלים ישנים.

M. Boblaye, faisant partie de l'expédition scientifique de Morée fut étonné de rencontrer sur certains points peu éloignés de la mer des amoncellements considérables de la seule espèce de Murex brandaris. Il avait supposé d'abord que ces dépôts étaient dues à un phénomène géologique; mais un examen plus attentif des lieux et des circonstances lui fit découvrir que ces dépôts sont toujours placés dans le voisinage d'établissements ruinés, parmi lesquels il s'en trouve dont les vestiges étaient assez conservés pour reconnaître en eux les restes d'anciennes usines à teinture.

מטייל מדעי ומתבונן נלהב, W.R. Wilde, שחקר את החוף של צור העתיקה, ביתם של צובעי הסגול הטובים ביותר, הובל בצדק על ידי עדויות פנימיות לזהות יישוב מסוים כאתר של מפעל צביעת סגול עתיק. תוך שהוא בחן בקפידה כמות עצומה של קונכיות שבורות בסביבה ההיא, שלפי האופן שבו הן נשברו, הובילו את ויילד לחשוב ובצדק שהן מייצגות את שרידי הרכיכות המשמשות לצורכי צביעה, הוא זיהה עד מהרה את אותה כמות עצומה כשייכת למין מורקס טרנקולוס.¹³ 

שנת 1857 מסומנת על ידי הופעתו של "Mémoire sur la Pourpre" ("זיכרון על הסגול") הבלתי נשכח מאת Lacaze-Duthiers המגלם את ניסויי העידן שלו בהפרשת הצבע של מורקס טרנקולוס. מורקס ברנדרס, מורקס ארינקוס. פורפורה המסתומה, ופורפורה לפילוס. ללא מודעות לתגלית של ויילד, Lacaze-Duthiers מציע ככל הנראה כי המורקס טרנקולוס היה אחד המינים העיקריים בהם השתמשו הקדמונים לצביעת סגול. מורקס ברנדרס הוכר מזה זמן רב כאחד מהמינים הללו, Lacaze-Duthiers מוסיף:

"La découverte que l'un a faite à Pompéi de tas de coquilles du Murex brandaris près des boutiques des teinturiers prouve assez que c'est de cette espèce qu'ils s'agit." 

"התגלית שהתגלתה בפומפיי על ערימות קונכיות של מורקס ברנדרס ליד חנויות הצביעה מוכיחה שזהו המין שעליו הם מדברים".

עוד הוא מציע כ"סביר ביותר" שהפורפורה המסתומה מילאה תפקיד חשוב ביותר. שלוש תוצאות בולטות בזכרונותיו של Lacaze-Duthiers:

המינים שהופעלו בעבר שייכים לזנים פורפורה ומורקס של הזואולוגיה המודרנית.

Purpura Pliny Murex Linné, buccinum Pliny Purpura Linné.

מורקס ברנדרס בוודאות, וכנראה שגם המורקס טרנקולוס ופורפורה המסתומה שומשו בעבר.

חוקר הטבע הצרפתי הגדול מעיר באופן משמעותי:

סביר מאוד שהמינים שבהם השתמשו היו רבים יותר מהמינים שדנים בהם בכתב זו; אבל זה יהיה אפשרי לתת נתונים מדויקים יותר רק באמצעות מחקר באוזורי צור."

"Il est très probable que les espèces employées étaient plus nombreuses que celle dont il a été question dans ce mémoire; mais ce ne serait que par des recherches sur des côtés de Tyre que l'on pourrait peut-être arriver a quelques données plus précises."14

בעקבות ההשמטה מצד בובלי של מפרט מדויק של היישובים בחופי יוון שבהם התגלו תגליותיו, הושארה לפר. לנורמנט לגלות מחדש את ערימות הקונכיות של המורקס ברנדרס בחופי קריגו וגיטיבן.¹⁵

בין 1842 ל-1861 נופלים המחקרים החשובים של ברטולומיאו ביזיו העוסקים במבנה הכימי של הפרשות של המורקס ברנדרס והמורקס טרנקולוס.

בשנת 1864, ב-3 בינואר, גילה פ. דה סולסי בסביבת צידון (סיידה) העתיקה ערימה עצומה של קונכיות שבורות של מורקס טרנקולוס, שרידי רכיכות ששימשו לצביעת סגול.

"בהתקדמותנו דרומה אל מבצר ימי הביניים, המכונה טירת סנט לואיס, התחלנו לטפס על צוק של סוללות, שבצדו חושף מקבץ קונכיות ענק השייך תמיד למין בודד מהסוג מורקס, המורקס טרנקולוס. למקבץ זה ממדים עצומים של יותר ממאה מטרים אורך וגובה שישה עד שמונה מטרים, ורוחב שלא ניתן לזהות, כי הירק שמכסה אותו מרופד בעשבים וצמחים למיניהם.

"Remotant vers la sud jusqu'au-dessus de la fortresse du moyen âge, connu sous le nom de château de Saint-Louis, nous nous mîmes à escalader une falaise de remblais, sur la flanc de laquelle affleure un amas immense de coquilles appartenant invariablement à une seule et même espèce du genre murex, le murex trunculus. Cet amas présente des dimensions colossales plus de cent mètres de longueur sur six à huit mètres de hauteur, et une largeur qu'il n'est pas possible de reconnaître, parce que le terrain végétal qui le recouvre est garni d'herbes et de brousailles de toute nature.

 

מילאתי ​​במהירות את כיסי בדוגמאות של הקונכייה היקרה והצלחתי לוודא שכל הבודדים המרכיבים את המקבץ המדהים הזה, ללא יוצא מן הכלל, נושאים את אותם מרכיבים ייחודיים. הבדיקה שלהם התחילה בקפדנות על גלגל טחינה, בסיבוב הראשון והשני, כדי לאפשר את חילוץ כיס ההפקה מהרכיכה. זה לא יכול להיות צירוף מקרים, וניכר שיש כאן את עקבותיו של התהליך התעשייתי, שבעזרתו השיגו הצבעים הצידונים את הבסיס לשלטונם הסגול המפורסם כל כך."

J’emplis bien vite mes poches d'échantillons de la précieuse coquille et je pus m'assurer que tous les individus qui constituent cet amas remarquable offrent, sans exception, la même particularité. Leur test a été rigoureusement entamé d'un coup de meule, sur la première et la seconde tour de spire, pour permettre d'extraire la poche génératrice du mollusque. Ceci ne peut être l'effet du hasard, et il y a là évidemment la trace du procédé industriel, à l'aide duquel les teinturiers sidoniens se procuraient la base de leur pourpre si renommée."16

במרחק קטן מאותו מקבץ של קונכיות מורקס טרנקולוס, רופא צרפתי Gaillardot ¹⁷ גילה שרידים של מורקס ברנדרס ושל פורפורה המסתומה.

אוסקר שמידט, פרופסור בשטרסבורג, מצא בשנת 1867 שרידים של מורקס ברנדרס ומורקס טרנקולוס באתר של בית צביעה לשעבר באקוויליה.

באתר של טרויה העתיקה התגלו לאחר מכן שרידי פורפורה המסתומה.

"לפי שלימן, הפורפורה המסתומה שימש לאותה מטרה גם ביישובים ים תיכוניים אחרים כפי שנבע מהחפירות שנעשו באתר טרויה".

"Le Purpura haemastoma était également employé au même usage dans d'autres localités méditerranéennes ainsi qu'il résulta des fouilles faites dans l’emplacement de Troi d'après Schliemann."18

פרופסור נובאק קובע אפוא באופן לא מדויק באנציקלופדיה (ערך "סגול") שעדיין לא נמצא שום תגלית ארכיאולוגית המוכיחה את השימוש בפורפורה המסתומה בצביעת סגול.

עדויות לשימוש במורקס ברנדרס ומורקס טרנקולוס במפעלים האפריקאים הובאו לאור בשנת 1874 באמצעות גילויו של ה. דה וילפוסה של תחריטים על נציב שנמצא בסביבת פגונסיה בין באטרה לאל-קנטטה המייצגים את דמויותיהם של קונכיות משני המינים הללו הנושאות את הכתובת "Purpurorum".¹⁹ בשנת 1878 הציג א. פאפיר בפני האקדמיה של היפונה תחריט מ-Gaetulia המציגה את דמותו של פורפורה המסתומה (ib).

פרופסור רפאל דובואה קובע בסמכותו של מחבר מסוים, רמי וידאל:

"מורקס ברנדרס סיפק סגול 'מבריק' או 'צוריאני' וניצוד בעיקר בצור: מורקס טרנקולוס נתן סגול 'אחלמה', שנקרא כך בגלל ההשתקפויות הסגולות שלו. השני הוכן בצידון. זה מעיד", מעיר פרופסור דובואה, "ששני המינים של המורקס לא חיו זה לצד זה כמו בטולון".

"Murex brandaris fournissait la pourpre 'rutilante' ou 'tyrienne' et se pêchait surtout à Tyre: le Murex trunculus donnait la pourpre 'amethyst,' ainsi appelé à cause de ses reflets violacés. Cette dernière se préparait à Sidon. Ceci semble indiquer," remarks Professor Dubois, "que les deux espèces du murex ne vivaient pas côte à côte comme à Toulon."20

לא הצלחתי לאמת את מקור הקביעה של וידאל.

לסיכום, יש להזכיר את גילוים של מספר מטבעות צוריים הנושאים את הדמויות של המורקס טרנקולוס ושל המורקס ברנדרס, ובכך מעידים על חשיבותם לייצור ולתעשייה הפיניקית.

²¹