רבי יצחק הלוי הרצוג נולד בפולין בשנת 1888, ועבר לאנגליה עם משפחתו כשהיה בן תשע. אביו הפך לרב בלידס ובאופן אישי לקח על עצמו את החינוך הדתי האינטנסיבי של בנו במקום לשלוח אותו לבית הספר. לפני שמלאו לו עשרים, קיבל הסמכה רשמית לרבנות משלושה חכמי תלמוד מובילים, ביניהם רבה של סלונים. השכלתו של הרב הרצוג לא פסקה עם שליטתו בידע התלמוד. הוא למד בסורבון בפריז וקיבל תואר בשפות מזרחיות. הוא קיבל תארים בקלאסיקה ובמתמטיקה באוניברסיטת לונדון, שם ביולי 1914, בגיל עשרים וחמש, קיבל גם את התואר דוקטור לאותיות. בחקירת מה שהוא כינה פורפירולוגיה, הוא כתב את התזה שלו בנושא התכלת. הרב הרצוג לקח את עמדתו של הרב בלפסט בשנת 1916, ובסופו של דבר הפך לרב הראשי של אירלנד, עמדה שהחזיק בה עד 1937. כאשר נפטר הרב אברהם קוק, הרב הראשי של המנדט הבריטי לארץ בשנת 1935, היה הרב הרצוג נבחר להיות יורשו, ושימש בתפקיד מ-1937 עד 1948, כאשר האו"ם חילק את המנדט הבריטי ויצר את ישראל. לאחר מכן כיהן כרבה הראשי של מדינת ישראל עד לפטירתו בשנת תשנ"ט. מדינאי, חכם רבני, מגן נלהב על זכויות המקופחים, הרב הרצוג היה כל אלה.