
רבי יצחק הלוי הרצוג נולד בפולין בשנת 1888, ועבר לאנגליה עם משפחתו כשהיה בן תשע. אביו הפך לרב בלידס ובאופן אישי לקח על עצמו את החינוך הדתי האינטנסיבי של בנו במקום לשלוח אותו לבית הספר. לפני שמלאו לו עשרים, קיבל הסמכה רשמית לרבנות משלושה חכמי תלמוד מובילים, ביניהם רבה של סלונים. השכלתו של הרב הרצוג לא פסקה עם שליטתו בידע התלמוד. הוא למד בסורבון בפריז וקיבל תואר בשפות מזרחיות. הוא קיבל תארים בקלאסיקה ובמתמטיקה באוניברסיטת לונדון, שם ביולי 1914, בגיל עשרים וחמש, קיבל גם את התואר דוקטור לאותיות. בחקירת מה שהוא כינה פורפירולוגיה, הוא כתב את התזה שלו בנושא התכלת. הרב הרצוג לקח את עמדתו של הרב בלפסט בשנת 1916, ובסופו של דבר הפך לרב הראשי של אירלנד, עמדה שהחזיק בה עד 1937. כאשר נפטר הרב אברהם קוק, הרב הראשי של המנדט הבריטי לארץ בשנת 1935, היה הרב הרצוג נבחר להיות יורשו, ושימש בתפקיד מ-1937 עד 1948, כאשר האו"ם חילק את המנדט הבריטי ויצר את ישראל. לאחר מכן כיהן כרבה הראשי של מדינת ישראל עד לפטירתו בשנת תשנ"ט. מדינאי, חכם רבני, מגן נלהב על זכויות המקופחים, הרב הרצוג היה כל אלה.
הרב יצחק הלוי הרצוג (1888-1959), הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, כתב את עבודת הדוקטורט שלו בשנת 1914 בנושא "פורפירולוגיה עברית", מונח שטבע לחקר התכלת המקראית. המחקר פורץ הדרך שלו הניח את הבסיס לכל העבודות הבאות בתחום. פתיל תכלת גאה להציג לראשונה את הטקסט המלא של הדוקטורט של הרב הרצוג, יחד עם התכתבויות נבחרות בנושא.
אבל לאורך כל חייו, מאז ימיו כסטודנט בלונדון, נושא אחד תפס מקום יקר מאוד בלבו ובמוחו, נושא הדוקטורט שלו. הפורפירולוגיה העברית – חקר הצבע המקראי העתיק תכלת – נותרה תשוקתו המתמשכת. עבודת הדוקטורט של הרב הרצוג מציגה שליטה בנושאים מגוונים כמו ארכיאולוגיה, ספרות יוונית ורומית, כימיה, טקסטים תלמודיים ומדרשיים ופילולוגיה, וכוללת התייחסויות לשפות שמיות, סנסקריט וסינית. לדברי בנו הנשיא חיים הרצוג, אביו ידע היטב כשתים עשרה שפות. עיקר עבודת הדוקטורט שלו מתייחס להערכת האפשרות שהחילזון המבוקש הוא אכן חילזון ים. חלק מרתק אחד בעבודת הדוקטורט שלו מתייחס לעבודתו של גרשון חנוך ליינר, האדמו"ר מרדזין שזיהה את החילזון החידתי כדיונון Sepia officinalis.
